מחשבות 22 | 1967/10

מעולם לא היו הכוחות הערוכים נגד הפרט חזקים יותר.

י. דוגלס – שופט בית הדין העליון של ארה״ב

הסימפוזיון הבינלאומי לאוטומציה במינהל האוכלוסיה נינעל בירושלים, ב־28 בספטמבר, בתום ארבעה ימי דיונים שעמדו על רמה נאותה.

17 מרצים ממדינות שונות נשאו בו 61 הרצאות על שיטות׳ יישומים וגישות בנושא של מרשם תושבים ממוכן. אך לא לסקור את דיוני הכנס אנו מתכוונים, אלא להעלות מבין השיטין נקודה אחת שיש בה אולי כדי ללמד׳ כי הציבור הרחב אינו מסתכל על נושא זה מבעד למשקפיים של אנשי המיכון: מכלל 61 ההרצאות עסקה רק הרצאה אחת׳ זו של מר א. בואר מהולנד׳ בהשלכות האפשריות שיש למיכון כרטסת התושבים על חופש הפרט. אך הנה, דווקה השלכות אלו היו הציר המרכזי של נאומי שר הפנים — מר משה ח. שפירא ומנכ״ל משרד הפנים — מר מאיר סילברסטון, בטכס הפתיחה של הכנס.

מה ביסוד השוני שבדגש זה ? פרופ׳ גיליס — נשיא איל״א — ציין בהומור רב, כי כוונת האוטומציה במרשם התושבים היא לנקב כרטיס י.ב.מ. לכל תושב־נולד, שילווה אותו כל ימיו ויאפשר לקבוע את מקומו בהיסטוריה ואולי גם את מקומו בעולם הבא.

נראה שמעבר להומור שבאמירה זו ומעל לקביעתו ההחלטית של מר חביון — יו״ר איל״א — שחברה מודרנית אינה יכולה להתנהל בלא סיועו של רישום תושבים ממוכן׳ מקננת בצבור דאגה כנה ועמוקה מפגי הפיכת חרותו ופרטיותו ל״אינפורמציה״, הרשומה תחת מספר קוד באחד מקטעיו של סרט מגנטי שבידי השלטון. זהו׳ כמדומה׳ אותו ״בנק אורווליאני״ עליו מדבר אלן וסטין בספרו החדש (״טיים״, ספטמבר 29), בשם חרות ופרטיות.

בגליון זה של ״מחשבות״ מתפרסם לראשונה ״שולחן עגול״, הדן בסוגיה זאת, בהשתתפות ד״ר רבקה בר־יוסף, ח״כ פרופסור הנס קלינגהופר, מר מאיר סילברסטון, פרופ׳ מיכאל דיוויס ומר דב חביון.

כדאי שתעיין בו, במיוחד אם אתה נמנה עם אנשי המיכון.