מומלץ/חדש באתר

צבי ינאי לילדיו

מכתבים

לידידי הקטנים  יעל ודניאל

(גם למבוגרים)

 

לידידי הקטנים

יעל ודניאל

ילידי 18 בינואר 2000

ממרחק השנים העצום הפעור בינינו הייתי שמח לו יכולתי לצייד אתכם בצרור עצות מעשיות להצלחה בחיים, אבל הצלחה היא המון דברים, שאת רובם אינני מחשיב ואינני אוהב. מה שיש לי להציע לכם הוא קו מנחה, שעשוי לעזור לכם להיות שלמים עם עצמכם בכל אשר תעשו או לא תעשו, כי הוא לא תלוי בהצלחה חומרית, לא מותנה בכיבושים ולא קשור בכוח ובהישגים, אלא בכם בלבד: הסיפוק מההליכה אחר צו מצפונכם.

את המצפן לקו מנחה זה תוכלו למצוא באמרה המיוחסת להלל הזקן: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. זה לא מצפן מושלם, הוא לא תמיד מדויק, אבל אינני מכיר טוב ממנו. כוחו בפשטותו, כי הוא אוצר בתוכו את עקרונות הדמוקרטיה, הליברליות וכבוד האדם. אל תנסו להרחיבו, כי אם תצפו שיעשו לכם מה שהייתם עושים לאחרים, או שתעשו להם מה שאהוב עליכם, תחטיאו את המטרה. זהו אמנם מצפן קטן, אבל די בו כדי להגן עליכם מפני קסמן של מטרות המקדשות אמצעים, ומפיתוייים של הקונפורמיזם. גם אם יידמה לכם לפעמים שאחרים מצליחים מכם בלעדיו, גם אם תישארו בודדים בגינו, גם אם המעשה שעשיתם – או המעשים שנמנעתם מלעשותם – ייראו לכם בטלים בשישים מול אירועים ותהליכים גדולים מהם, תמצאו שהליכה אחר מצפונכם תבטיח לכם מידה לא מבוטלת של סיפוק, ובסיפוק יש תמיד מנה לא מבוטלת של אושר.

אני רוצה לקוות שתיתנו אמון במדע ושתשימו מבטחכם ברציונליות, אבל אל לכם להתייחס אליהם כאל דת ואל תנסו למצוא בהם מענה לכל הדברים החשובים לעולם ולאדם. הרציונליות לא תוכל להכריע עבורכם בין נטיות הלב לבין נטיות השכל. למדע אין תשובה לתכלית קיומכם ולא למשמעות חייכם. אפילו ההבנה שיעניק לכם תחומה בגבולות התבונה ומוגבלת בתחומי המתודה המדעית. ואף על פי כן, שני אלה הם הערובה החזקה ביותר לעצמאות מחשבתכם ולריבונותכם על חייכם.

זכרו, המדע לא מנסה לגלות את רצון הטבע, כי לטבע אין רצון, אין כוונות, אין מטרות. אנשי המדע לא מתיימרים לדעת את האמת הסופית על הדברים שהם חוקרים, כי אין אמת סופית, וגם אם היא קיימת – לעולם לא יידעו שהגיעו אליה. דעו, האמיתות של הטבע אינן עובדות, אלא פרשנויות שהמדענים נותנים לדברים שהם רואים ולדברים שהם אינם משיגים בחושיהם. על כן האמיתות משתנות מעת לעת, בהתאם לפרשנויות החדשות שמעניקים להן. המדע לא מתיימר לדעת סודם של דברים וסיבותיהם של אירועים שלא ניתנים לתיאור בקטגוריות מדעיות. מטעם זה הוא לא חוקר רוחות רפאים וגלגולי נשמות, כי לנשמה שהתגלגלה באדם אין זיכרון, ובהעדר זיכרון אין לאמירה הזאת משמעות. המדע אינו יודע את מעשי האל ולא את כוונותיו, כי מעשיו וכוונותיו לא ניתנים לבחינה, לאישור או להפרכה. יש הרואים חולשה בידיעה חסרה וארעית זו של המדע. אני רואה בה כוח. אי הידיעה המובנית במדע חשובה לא פחות מהידיעה הגלומה בו, כי העדר ידיעה סופית של הדברים וחסרונה של ודאות מוחלטת כופים על אנשי המדע מידה נאותה של ענווה ומרחיקים אותם מהונאה עצמית.

לכשתכירו בקוצר ידה של הידיעה תמצאו בו מסר מעשי וחשוב מאין כמוהו. כי בעולם השרוי באי ידיעת העתיד, ההכרעות צריכות להתקבל על פי מה שמוסרי, צודק ונכון בהווה. על פי מה שראוי ואמיתי היום, ולא על פי מה שעשוי להתברר כנכון וצודק בעתיד. לכן, יעדים עתידיים – ולו הנעלים ביותר – אינם יכולים להצדיק אמצעים פסולים בהווה, כי איש אינו יכול לדעת מראש עד כמה אותו עתיד יהיה נעלה באמת. רק האלים יודעים בוודאות מוחלטת את המחר, רק הם יודעים את הנצח. אשר על כן, רק הם רשאים לכאורה ליטול על עצמם את החרות לקדש את האמצעים להשגת מטרותיהם. אלא שהאלים לא מתגלים בעולם. גם לא למי שמתיימרים להיות אנשי סודם ועושי דברם. כי אילו היו מתגלים בעולם הם היו נאלצים לשאת באחריות למעשיהם, וזה דבר שאלים מאוד לא אוהבים. הם היו מתבקשים לתת דין וחשבון על העוול, ההרג והחורבן המתקיימים בהיסטוריה באמות מידה של צדק ומוסר ארציים. ואת זה האלים מאוד לא אוהבים. על כן, הישמרו לכם מאלים, היזהרו מכוהני הדת ומחוזי עתידות, המתיימרים לדעת את הנפלא מבינתם. רחקו מהעושים היום את הרע למען הטוב מחר, כי המעשים הפסולים בהווה ממילא מכתימים את הטוב המיוחל. במיוחד היזהרו מאותו האל שפניו קורנות אור עז ויקר כל כך, עד כי הוא נדרש להסתר פנים ממאמיניו. הישענו על שכלכם, למרות מגבלותיו, כי לריבונותכם על חייכם, לעצמאותכם המחשבתית, לסיכוייכם לצמצם את הבורות אין משענת מוצקה ממנו.

הישמרו לכם גם מאותם מדענים שיטענו באוזניכם שכל מעשיהם נועדו אך ורק למענכם ולטובתכם. היזהרו מהצהרותיהם, כי האמת המדעית כופה עליהם לפתח את פירות תגליתם – באושים ככל שיהיו. ביולוג איננו גֶן הפועל על פי כורח כימי המובנה בתוך רצף הדנ”א שלו. פיסיקאי איננו חלקיק חומר נטול רצון חופשי, מצפון ומוסר, החייב לפעול על פי דטרמיניזם פיסיקלי. אל תניחו לשיפוט ערכי של מדענים להשתיק את השיפוט הערכי שלכם. זכרו, מדענים לא עוסקים באמונות, בחמלה, באהבה, בהגינות ובשאר ערכים, אלא בתהליכים הניתנים לתצפית, לניסוי, לכימות ולבחינה עיונית. אדם נבון באמת, ואני מקווה שתהיו כאלה, יודע מתי להציב את הרגש לפני השכל, לא רק מפני שזה הדבר הנכון לעשותו, אלא גם משום שזה הדבר שחשוב לו לעשות.

רחקו מכל אידיאליזציה. מאידיאליזציה של החיים, של האדם, של הרגש, של הטבע, של המדע, של האלים – ומעל לכל מאידיאליזציה של האידיאות, כי כל אידיאליזציה קוברת במו ידיה את האידיאל העומד ביסודה. דעו לכם, מעשי התועבה הגדולים ביותר יצאו מבית היוצר של האידיאות הגדולות. מאלו שרצו לבנות עולם חדש על חורבותיו של עולם ישן, מאלו שחתרו לכפות על זולתם אחווה, שוויון, חרות וצדק, מאלו שביקשו ליצור גזע חדש של אדם עליון. אל תתפתו לאידיאליזציה של אהבה, לאידיאליזציה של אחווה, לאידיאליזציה של חסד, לאידיאליזציה של צדק, לאידיאליזציה של יופי, לאידיאליזציה של כוח, לאידיאליזציה של גבורה, לאידיאליזציה של אמת, לאידיאליזציה של הקרבה, לאידיאליזציה של חברות. במיוחד שמרו נפשכם מרציונליזציה של אידיאליזציה.

מכל הטעמים האלה, ידידי הקטנים, שמרו על מצפנכם הקטן.

פורסם בעתון “הארץ” ראש השנה תשס”א

 


 

צבי ינאי וילדיו
צבי ינאי וילדיו

ליעל ודניאל

כמו תמיד, הערב הראשון בלעדיכם מרגיש מאוד ריק. אני בטוח שכבר התאקלמתם ואפילו קשרתם קשרים ראשונים עם החברים/חברות לחדר ואולי גם מחוץ לחדר. לפי הילדים הרבים שהגיעו לאוהל הקבלה התרשמתי שלא תחסר לכם חברה.

סיימתי עכשיו לראות את תוכניתו של חיים הכט: “מה אתם הייתם עושים”. היתה בשעתו הרבה ביקורת על התוכנית הזאת, אבל אני חושב שהיא תורמת תרומה חינוכית חשובה. הערב הוצגו מספר מצבים שאספר לכם עליהם בקיצור.

א) ילד שיחק תפקיד של זאטוט רעב שמסתובב במסעדות ולוקח שאריות אוכל משהשולחנות. כמה סועדים נותרו אדישים, אבל הרוב גילה עניין בילד הרעב והזמינו אותו לארוחה.

ב) בשדרות בן ציון בתל אביב ביימו זוג שחקנים מריבה אלימה בין בעל לאשתו. חלק ניכר מהעוברים והשבים צפה באלימות והמשיך ללכת. אבל היו גם כמה גברים ונשים שנעצרו, גינו את “הבעל”, גוננו על האישה “המוכה” והזמינו משטרה. מעניין, שהנשים שהתערבו חוו בעברן אלימות מצד בעליהן. אישה אחרת, עולה מרוסיה, התערבה במריבה והסבירה אחר כך שהיא עצמה הוכתה בעבר על ידי בעלה עד שהורידה עליו סיר ברזל על הראש. מצד שני היה שם בחור צעיר שהסביר את אי-התערבותו במריבה בטענה שיש נשים שאוהבות שנוהגים בהן באלימות. אחרים תרצו את אדישותם בטענה שאסור להתערב במריבות משפחתיות. אישה מבוגרת הסבירה שלא התערבה כי יש נשים לא מעטות שעושות את המוות לבעליהן ולכן היא “בעד זכויות הגבר”.

ג) במקרה שלישי, שחקנית מהתוכנית חנתה בחניית נכים, וכאשר הגיעה למקום נכה (שחקנית) על גלגלים וביקשה מהראשונה לפנות את מקום החניה, הגיבה הפולשת בחוצפה ובתוקפנות כלפי הנכה ואמרה לה שתחפש מקום חניה אחר. גם במקרה זה התערבו אזרחים טובים לטובת הנכה והזעיקו את המשטרה. לסיכום: לא להתיאש, יש אנשים טובים.

 אבא!

15.7.12

 


 

ליעל ודניאל שלום

הכינו את עצמכם לעתיד. בעוד 40 שנה תיאלצו לאכול בדיקסי מנת תולעים וזבובים במקום סטיק.

על פי דו”ח של האו”ם, קצב הצמיחה של אוכלוסיית העולם עד 2050 ידרוש גידול של 70% בייצור מזון. הדרישה מתייחסת בעיקר למזון עשיר בחלבונים. מסתבר שאין מספיק אדמה בעולם לגידול כמות כזאת של מזון להזנת עדרי בקר שיספקו את הדרישה הגוברת לבשר. הפתרון טמון בשינוי הרגלי התזונה שלנו: חרקים במקום צאן ובקר.

כדי לגדל אוכלוסיות עצומות של חרקים אין צורך במרחבים גדולים וגם לא במזון רב כמו בקר וצאן. יתרה מזו, משך גידולם קצר והם כמעט לא מזהמים את האטמוספרה ואת הקרקע. לעומת זאת, הפוטנציאל החלבוני שלהם אדיר. לדוגמה, כמות מסוימת של תולעי עץ מכילה יותר חלבון מבשר חזיר במשקל זהה; מאה גרם של זבובים מיובשים או חגבים מקסיקנים מכיל 28 גרם של חלבון כמו אומצה של 226 גרם. שתי תולעי משי מכילות כמות גדולה פי עשרה מכפי שיש בסטיק במשקל מאה גרם.

אז סוף מעשה במחשבה תחילה

אבא

16.7.12

 


 

יעל ודניאל, חיבוקים ושלומות

ראינו את התצלומים שלכם עם החברים החדשים. דניאל קצת מהורהר, לא החליט עדיין אם להצטרף לשמחה. יעל כבר בפנים אבל קצת בצד. קראנו גם את תוכנית החוגים וההווי, תוכנית עשירה ומעניינת. עושה חשק להצטרף לקימאמה, אבל לא מצאנו לצערנו שבט מתאים לגיל שלנו.

שולח סיפור נוסף של או. הנרי, וגם הפעם על אהבה שקודמת לכל:

ג’ימי ואלנטיין השתחרר מבית הסוהר על פריצת כספות בבנקים. יום אחרי צאתו מהכלא נסע לעיר רחוקה, כדי לקבל מחברו מזוודה שהפקיד בידו לפני שנאסר. המזוודה הכילה מערכת משוכללת של כלים לפריצת כספות.

שבוע לאחר מכן אירעו פריצות של כספות בשלושה בנקים, בסכום כולל של 8,000 דולר. סימני הפריצה המקצועיים העידו שידו של ג’ימי במעשה, כי רק לו היו מלקחיים מיוחדים לפריצת כספות שהוא פיתח בעצמו, אבל המשטרה היתה חסרת אונים מחוסר הוכחות. יום אחד הגיע ג’ימי לעיירה קטנה בדרום ארה”ב. כשעבר ליד הבנק המרכז של העיירה יצאה משם אישה יפהפייה, בתו של בעל הבנק. ג’ימי התאהב בה ממבט ראשון והחליט בו במקום לחזור למוטב. הוא פתח חשבון בבנק תחת שם בדוי, לקח הלוואות ופתח חנות לנעליים, שהפכה תוך זמן קצר למרכז הנעלה המצליח ביותר בעיר.

אחרי שהתבסס מבחינה כלכלית ביקש ג’ימי מבעל הבנק רשות לשאת את בתו היפה לאישה. בעל הבנק הסכים ואף נקבע מועד לחתונה. האב הגאה הזמין את ג’ימי לסייר בבנק שלו, יחד עם שתי בנותיו. בין השאר ביקרו בחדר הכספות של הבנק, אבל בעת שבעל הבנק הסביר לג’ימי את סידורי הביטחון, נכדתו הקטנה נעלה את עצמה בטעות בתוך הכספת. קמה בהלה גדולה, האם צעקה שילדתה תמות מחוסר אוויר או מפחד אם לא יוציאו אותה מייד משם. אבל רק מומחה מחברת הכספות היה מסוגל לפתוח את הכספת, והוא היה בחופשה הרחק משם. גם אם יזעיקו אותו מייד יעברו כמה שעות עד שיוכל להגיע לבנק, ועד אז הילדה עלולה למות. הכל נתקפו בחרדה גדולה.

ארוסתו של ג’ימי פנתה אליו בדמעות בעיניים ושאלה אותו אם יוכל לעזור במשהו. ג’ימי היסס רגע, ואז רץ לחדרו במלון וחזר משם עם מזוודת הכלים בידו. לעיניהם המשתאות של הנוכחים הוא שלף מהמזוודה את כלי הפריצה שלו, חיבר את המקדחה המיוחדת לשקע החשמל בקיר, ואחרי עשר דקות של עבודה מאומצת הצליח לפתוח את דלת הכספת.

כל הנוכחים חיבקו את הילדה הבוכייה, ורק ג’ימי פנה לעבר דלת היציאה מהבנק, כי הוא ידע שזהותו תתגלה למשטרה וכי לעולם לא יוכל לשאת את ארוסתו היפה לאישה. ואמנם בדלת היציאה מהבנק חיכה לו בלש, שעלה על עקבותיו והכיר אותו היטב ממאסרו הקודם. ג’ימי נעצר לידו בחיוך עגמומי ואמר לו: “סוף סוף הצלחת.”

אבל הבלש נעץ בו מבט ארוך ואמר: “נדמה לי שאתה טועה, אדוני. אינני חושב שאני מכיר אותך”. הוא הפנה את גבו לג’ימי ונכנס למכונית משטרה שהמתינה לו.

אבא

21.7.11


שבת 071
צבי וילדיו בטיול לים

 

ליעל ודניאל שלומות

היום השני של החום הגדול. אני מניח שכבר התמקמתם מבחינת סדר היום והחברים/חברות החדשים.

רציתי לדווח לכם על שגרת ההשכמה של לולה. את החלק הראשון של הלילה היא עושה ברביצה ליד המיטה שלי; בחלק השני היא עוברת למיטה שלה בחדר העבודה ומסיימת את הלילה בשכיבה על הגב. כשאני קם בשש בבוקר היא חוצה את הסלון בצעדים איטיים בלי להעיף מבט לעברי. היא מתיישבת על מפתן המרפסת, עוקבת באדישות אחרי הציפורים המתיישבות על ענפי העץ ממול וממתינה לטיולי הכלבים בשדרת הקקי כדי לנבוח עליהם ממרום המרפסת. אחרי עשר דקות היא מואילה סוף-סוף לגשת אלי לניקוי העיניים מקורי השינה. כשהיא ממשיכה להפגין אדישות גמורה לקיומי. רק ב-0630, כשהיא רואה שאני מתלבש ליציאה שלה לטיול הבוקר, היא מתעוררת לחיים, מכשכשת בזנבה בפעם הראשונה ומניחה לי ללטף את ראשה.

עד כאן לולה. מחר אספר לכם על הביקור השני שלי אצל ניצול השואה.

אבא

18.7.12


 

ליעל ודניאל שלומות

היום השני של החום הגדול. אני מניח שכבר התמקמתם מבחינת סדר היום והחברים/חברות החדשים.

רציתי לדווח לכם על שגרת ההשכמה של לולה. את החלק הראשון של הלילה היא עושה ברביצה ליד המיטה שלי; בחלק השני היא עוברת למיטה שלה בחדר העבודה ומסיימת את הלילה בשכיבה על הגב. כשאני קם בשש בבוקר היא חוצה את הסלון בצעדים איטיים בלי להעיף מבט לעברי. היא מתיישבת על מפתן המרפסת, עוקבת באדישות אחרי הציפורים המתיישבות על ענפי העץ ממול וממתינה לטיולי הכלבים בשדרת הקקי כדי לנבוח עליהם ממרום המרפסת. אחרי עשר דקות היא מואילה סוף-סוף לגשת אלי לניקוי העיניים מקורי השינה. כשהיא ממשיכה להפגין אדישות גמורה לקיומי. רק ב-0630, כשהיא רואה שאני מתלבש ליציאה שלה לטיול הבוקר, היא מתעוררת לחיים, מכשכשת בזנבה בפעם הראשונה ומניחה לי ללטף את ראשה.

עד כאן לולה. מחר אספר לכם על הביקור השני שלי אצל ניצול השואה.

אבא

18.7.12


 

ליעל ודניאל שלומות

באופן מפתיע, לולה קראה את המייל ששלחתי לכם אתמול. היא קצת נעלבה אבל בלעה את העלבון והחליטה לסטות ממנהגה. במקום לחצות את הסלון באדישות, כפי שהיא עושה כל בוקר, היא באה אלי לקבל ליטופים. מה שמראה שכלבים דומים לבני אדם, ובלבד שהם יודעים לקרוא.

כפי שכתבתי לכם, קיימתי פגישה שנייה עם ניצול השואה משה ברוסטובסקי. משה הוא בן 87, לא בריא במיוחד אבל צלול לגמרי ומאוד להוט לספר על עצמו ועל מה שעבר עליו בשואה. הוא נולד בעיירה הקטנה גוסטינין בפולין, שחיו בה קרוב לאלפיים יהודים. הגרמנים הגיעו אליהם ימים אחדים אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה ומייד כלאו את כל היהודים בגטו. את הגברים שלחו למחנות עבודה ואילו הנשים והילדים נשלחו למחנה המוות חלמנו, הסמוך לעיירה, שם נספו אמו וכל אחיותיו ואחיו. בסוף שנת 1942 חיסלו הגרמנים את הגטו ושלחו את כל הגברים לאושוויץ. למזלו, משה התמחה בנגרות במנסרה של אביו והודות לכך הגרמנים העסיקו אותו בעבודות תחזוקה והוא ניצל ממוות. אחרי המלחמה הוא שהה במחנה פליטים בגרמניה, שם נשא פליטה מעיירתו לאישה ועלה לארץ ב-1949. בהתחלה שהה במעברה אבל אחרי זמן קצר גויס על ידי משרד הביטחון לחיל ההנדסה כאזרח עובד צה”ל. הוא הוליד שני ילדים, אחד מהם רופא והשני אדריכל.

עד כאן להיום, להתראות בשבת

אבא

19.7.12


 

ליעל ודניאל שלומות

היה מאוד מרגש ונעים לפגוש אתכם אתמול. נראיתם ונשמעתם כמו ותיקים, והאמת היא שאני מופתע לטובה שאתם מצליחים עדיין למצוא עניין והנאה מהמחנה.

לידיעת דניאל, בטלוויזיה הקרינו סרטון על להקה בת חמישה אנשים המנגנת בבת אחת על גיטרה ענקית.

ולעניין רציני יותר. בהודו ובסין נהוג כבר הרבה מאוד שנים להרוג תינוקות-בנות או לגרום להפלת העוברים לפני הלידה. בסין זה נובע מהאיסור הממשלתי להוליד יותר מילד אחד במשפחה. בהודו המנהג הזה בא למנוע מאביה של הבת לשלם מוהר למשפחת החתן כאשר יגיע זמנה להתחתן. כאשר הכניסו לשימוש את האולטרה-סאונד – באמצעותו אפשר לגלות את מין העובר כבר בחודש השלישי להריון – נשים הרות לבנות ביצעו הפלה. התוצאה העגומה של מנהג זה הוא שנולדים 803 בנות על כל 1000 בנים (לעומת היחס השווה בהריונות רגילים). זה כמובן יוצר מחסום עצום של כלות ועקב כך חוסר שקט חברתי גדול. אבל שום דבר לא מצליח לשכנע את ההודים לוותר על המנהג המטופש של תשלום מוהר. הסיבה היא עוני: בדיקת אולטרה-סאונד עולה 32 שקלים, ואילו המוהר שהאב נדרש לשלם לחתן על נישואיו לבתו עולה לו 4,300 שקלים.

עד כאן להיום,

אבא

22.7.12

 


ליעל ודניאל שלומות

סוף-סוף הצלחתי למצוא בתצלומים מקימאמה תמונה של דניאל. לא מצאתי תמונה של יעל. את מתחבאה או סתם לא הצלחתי לזהות אותך בין כל הבנות?

רציתי לספר לכם על מחקר “מעניין” של קבוצת פיזיקאים באירופה. השאלה שנחקרה היתה: “מהי הדרך הטובה ביותר להישאר יבש כשיורד גשם ואין לך מטריה: לרוץ או ללכת?

 

והנה תוצאות המחקר:

1) אם הגשם אנכי והרוח נושבת בגבך – רוץ מהר ככל האפשר;

2) אם הרוח הנושבת נגדך אינה חזקה – רוץ בקצב רגיל;

3) אם הרוח גבית, מהירות הריצה הכדאית ביותר שווה למהירות הרוח;

4) מאחר שההירטבות תלויה גם בגודל הגוף ואתה ממש רזה – כדאי לך לשקול אם לרוץ מהר או לאט.

 

אז זהו, יש פיזיקאים שעוסקים לא רק במציאת החלקיק האלוהי אלא גם בשטויות.

והנה ההמלצות שלי (ללא עריכת מחקר): א) אל תצאו בלי מטריה; ב) אם יורד גשם חזק במפתיע – מצאו מחסה; ג) כשהשמיים קודרים הצטיידו במעיל גשם; אם אתה ממש רזה והגשם יורד אנכית לך בזהירות בין הטיפות.

שלומות ונשיקות

אבא

23.7.12


 

ליעל ודניאל שלומות,

אחרי שגיחכתי קצת במייל הקודם על הפיזיקאים שחקרו איך לא להירטב בגשם, אני מביא לכם להלן תיאור סאטירי של הסופר ג’ונתן סוויפט על מדענים באי המרחף לאָפּוּטָה, בספרו “מסעות גוליבר”. מכיוון שהמדענים שם שקועים תמיד בשאלות מדעיות עמוקות מני ים, מלווה כל אחד מהם על ידי משרת, המצויד בבלון הקשור בחוט למקל. הבלון מכיל אבני חצץ, כדי לעורר את המדענים ממחשבותיהם העמוקות על ידי טפיחה קלה בראשיהם עם הבלון. כאשר מדען אחד פוגש מדען אחר, המשרת מכה קלות עם הבלון על אוזנו של אדונו כדי לסמן לו שעליו להאזין, וכאשר הוא רוצה להורות לו מתי לדבר הוא מכה קלות בבלון על פיו.

אחד המחקרים המרכזיים הנתמכים על ידי האקדמיה למדעים של לאפוטה עוסק בעיבוד שדות חקלאיים במינימום מאמץ. אחרי שנים ארוכות של מחקר על ידי מיטב המוחות המדעיים של האי המרחף הגיעו להמצאה הבאה: שותלים בשדה תמרים, ערמונים, בלוטים ופירות יבשים. לאחר מכן מביאים כמה מאות חזירים מהדירים הסמוכים ומשחררים אותם בשדה. החזירים מריחים את הפירות הטמונים בקרקע וחופרים בהתלהבות רבה כדי להוציאם מתוך האדמה. אחרי שעתיים השדה חפור וחרוש ובנוסף על כך גם מדושן מההפרשות של החזירים.

שלומות ונשיקות

אבא

24.7.12


 

‏‏‏‏‏ליעל ודניאל שלומות

לא רק אני סקרן, גם לולה מתה לדעת איך אתם מסתדרים/נהנים מהמחנה. איך עוברים עליכם הערבים ואם רכשתם חברים/חברות חדשים. כאן, בעולם שמחוץ לקימאמה, יצאו לשוק ענבי המוסקט המתוקים, שדניאל ואני מתים עליהם.

ראיתי אתמול בטלוויזיה פרק ב”מחוברים”, שבו אביב בת 12, בתו של חנוך דאום, מאוד חרדה ומודאגת מלידתו הקרובה של אח חמישי במשפחה ומהמעבר הקרוב שלהם לבית חדש ולבית ספר חדש. אמנם אח נוסף זה דבר מאוד חמוד, היא אומרת לאבא שלה בדמעות, אבל “אין לי כוח לגדל שוב אח נוסף”, אבל היא לא יודעת ממה בדיוק היא פוחדת. אבא חנוך מנסה להרגיע אותה ומספר לה שגם הוא כשהיה בגילה פחד משינוי. חנוך מציע לה להבריז מבית הספר ולהצטרף אליו לטיול ברמת הגולן. בדרך הם משוחחים שיחה מאוד גלויה וכנה. חנוך מספר לה על החרדות שהיו לו כשהוריו שלחו אותו ללמוד בפנימיה דתית רחוקה מהבית. התנאים היו שם גרועים, השירותים לא היו תקינים, הצפיפות בחדרים היתה רבה והאוכל היה גרוע. הוא מאוד התגעגע הביתה, אבל חשש לשתף את הוריו בעצב ובחרדות שלו. מאז הוא החליט שכשיהיו לו ילדים הוא ידבר איתם על הכל וישתף אותם בכל דבר. ואז אביב שואלת אותו, “מה יקרה כשתמות ולא תוכל לשתף אותנו?” וחנוך משיב לה: “אז תשתפי את את הילדים שלך”. “כמו שאתה משתף את הילדים שלך?”, שואלת אביב.

אני כותב לכם על השיחה הזאת, שהיתה מלווה בהומור ובדמעות מצדה של אביב, כי היא היתה מאוד פתוחה משני הצדדים, שיחה שהייתי רוצה לקוות שתתקיים גם בינינו. אולי קשה, ואולי לא צריך לשתף את ההורים בכל דבר, אבל יש המון דברים שכן, דברים חשובים יותר וחשובים פחות, שכדאי ורצוי לשתף את ההורים, כי אף אחד לא רוצה יותר מהם בטובת ילדיהם.

שלומות ונשיקות

אבא

25.7.12


 

ליעל ודניאל שלומות

דווחנו שהשתתפתם אתמול ב”מכביה” ושהיה לכם כיף גדול. בעניין מלחמת הצבעים, אני מקווה שנקטתם בטקטיקות נכונות ולא סתם רצתם קדימה עם הראש בקיר, כמו שעשו הפרשים הפולניים במלחמת העולם השנייה, שהסתערו בחרבות שלופות מול מכונות ירייה.

התנאי הראשון להצלחה במלחמת הצבעים ובמשחקי החיים בכלל הוא לספור עד עשר לפני שמסתערים. את זמן הספירה עד עשר רצוי לנצל כדי לחשוב. יש מי שמתקשים לעשות שתי פעולות בבת אחת – גם לספור וגם לחשוב – אבל עד כמה שאני מכיר אתכם אתם לא כאלה. רצוי לעצור ולכוון לפני הירייה ולהימנע מירייה תוך כדי ריצה, כדי להשיג פגיעות טובות יותר. אמנם במערבונים יורים ופוגעים תוך כדי רכיבה על סוס דוהר, אבל מלחמת הצבעים ב”מכביה” היא לא סתם סרט.

אגב, אם כבר מדברים על סרטים, אני מחכה לשובכם כדי לראות ביחד את “האביר האפל”. כפי שוודאי שמעתם, מטורף אחד בארה”ב התחפש לג’וקר והרג 12 צופים בעת ההקרנה של הסרט. למזלם של אלה שלא נפגעו, היה לו מעצור ברובה. אני מקווה שאצלנו אין מטורפים מהסוג הזה.

עוד כמה ימים לסיום המחנה, עד אז

שלומות ונשיקות

אבא

26.7.12

 


 

יעלי בת מצווה

 

אני רוצה לומר שאני אוהב את יעל מסיבות רבות, לכן לא אמנה כאן את כולן. אחת מהן שהיא ילדה עצמאית שעומדת על דעתה ולא נותנת שידירו אותה משום עניין ומשום מקום. אני מעלה את עניין ההדרה בתקווה שהוא יגיע לאוזני הבנים, כדי שלא יוכלו להגיד שלא הוזהרו מראש. מי שרוצה פרוט נוסף – שישאל את אחיה.

אני אוהב את יעל מפני שהיא הצליחה בפרק זמן של 12 שנה לגבש אישיות משלה, בחלקה מאוד בוגרת, אבל לא על חשבון העליצות והחינניות של ילדה בגילה. השילוב הזה של בגרות וילדותיות משתקפים באופן מקסים בתצלום שאהרון צילם. כל פעם שאני מסתכל בצילום הזה אני מתפעל מחדש מהיכולת המסתורית של המצלמה לחשוף חלקים שונים של יופי פנימי וחיצוני ולחבר אותם בשבריר שנייה לשלמות אחת. כל מי שרואה את התצלום הזה לא יכול שלא להתאהב ביעל.

מפעם לפעם פורצים מיעל שדונים קטנים, אבל כשהם מתפוגגים הם מפנים מקום למתיקות שקשה לעמוד בפניה. לעתים קרובות דניאל עוזר לה לגרש את השדונים. אילו הייתי יעל הייתי רוצה אח כמו דניאל.

יעל התחילה את דרכה בבית הספר כטום-בוי. משחקת עם הבנים כדורגל, בנפרד מחבורת הבנות המסתודדות בצד, אבל בשלב מסוים היא חברה לבנות, ומכיוון שהספיקה להכיר את הבנים מקרוב, וגם משום שגדלה בבית עם נציג מובהק של מגדר הבנים, היא עזרה לבנות בכיתה להתגבש למוקד כוח שווה ערך לבנים – אם לא למעלה מזה.

אז מה שאני רוצה לאחל ליעל ביום הזה הוא שתשמור על עצמאותה ושתמשיך לעמוד על דעתה, אבל שתשאיר תמיד חלון פתוח לעולמות חדשים, לחוויות חדשות, לטעמים חדשים ובעיקר לאנשים שונים ממנה.

מהטעם הזה רוצה לתת ליעל תצלום עם מוסר השכל על החשיבות שבקבלת האחר. בתמונה רואים ראם בספארי ברמת גן שנגח ערימה של סיבי דקל. הסיבים הסתבכו בין קרניו וכיסו את ראשו. חבריו הראמים לא זיהו אותו כאחד משלהם והסתערו עליו. למזלו, ערימת הסיבים נשרה ממנו תוך כדי בריחה, והראם המסכן ניצל אחרי שהתברר לרודפיו שהשונה מהם אינו אחר והאחר אינו שונה.

אבא

18.1.13

ראם
ראם בספארי ברמת גן שהסתבך בקרניו

 


 

ליעל ודניאל שלומות

מייל אחרון לפני החזרה הביתה, התוכן בהתאם:

כתבה בעיתון מספרת על מתן ולד, בת 8, שראייתה הידרדרה, במיוחד בראייה למרחק, עד כדי כך שלא הצליחה לראות את הכתוב על הלוח בכיתה והתקשתה לזהות חברים בהפסקות. ההורים היובטוחים שהיא צריכה משקפיים, אבל רופא העיניים שאל אותה אם היא משתמשת הרבה במחשב ובסמארטפון. לא הרבה, השיבה לו, שעתיים ביום. הרופא הציע לה לעשות ניסוי לפני שתקנה משקפיים: בכל רצף של חצי שעה לעשות הפסקה של רבע שעה. כמו כן:

א) להחזיק את הסלולורי בגובה העיניים ובמרחק של 40 ס”מ;

ב) לשבת במרחק מטר אחד ממסך המחשב;

ג) לקרוא באור יום בקרבת חלון ולא באור חלש;

ד) פעם בחצי דקה למקד את המבט על חפץ מרוחק לכמה שניות.

אחרי שבועיים של תרגול, הראייה של מתן השתפרה ב-50 אחוז. אחרי שבועיים נוספים היא חזרה לראות 6:6. לא משקפיים ולא נעליים.

אז בתור מי שצמודים לאיי-פוד ולמחשב יותר מארבע שעות ביום, שלא לדבר על טלוויזיה, היכונו לפעולה בהתאם להנחיות החדשות של ד”ר סוראני!!!

הכי חשוב – שמחים לראותכם שוב בבית

שלומות ונשיקות

אבא

27.7.12

 

ליעל ודניאל שלום

לולה קיבלה בעצבות רבה את הידיעה ששבט מאיה ניצחו אתכם בתחרות “הגיבור”. הסברתי לה שזו רק התחרות הראשונה וששבט אינקה עוד לא אמר את המילה האחרונה, אבל לא בטוח שהשתכנעה. מכה מורלית שנייה ספגה לולה אתמול בפגישה עם שיקוקו. הגור הזה נעשה זכר מרשים, עם מבט אכזרי ופרצוף של כלב האסקי מפחיד. אחרי שהריחו זה את זה היה פיצוץ ומיהרתי לסלק את לולה מהזירה. בכללית, לולה מרגישה בחסרונכם. כל ערב היא מושכת אותי לכיוון הבניין שלכם, ומאוד מתאכזבת שאנחנו לא נכנסים. לפיצוי אקח אותה מחר לגינת הכלבים. שם, בניגוד לכלבים שהיא פוגשת בשכונה שלנו, היא לא רבה עם הכלבים.

לסיכום, כל יום של פעילות שלכם בקימאמה ממלא אותי בשמחה, במקום לראות אתכם יושבים כמו בטטות מול הטלוויזיה. כפי שכבר אמרתי לכם, כל שעה של ישיבה מול הטלוויזיה מקצרת את תוחלת החיים שלכם ב-22 דקות!!

לסיום, לא יודע מי זאת קרואלה ומי היא מלכת האופל, ומה זה בכלל סלטרון, אבל אם זה היה משעשע – דיינו.

אבא

17.7.13


 

ליעל ודניאל שלום

נתחיל בדיווח מהבית. שתי הארנבות של הרופאה מהקומה מעלי המליטו עשרה ארנבונים חמודים. היא הוציא אותם לדשא וגידרה אותם ברשת. ברגע שלולה ראתה אותם היא איבדה את העשתונות. היא נבחה, יללה ובכתה כי לא הצליחה להחליט אם הם חתולים או חולדות (אגב, אם אתם רוצים לגדל ארנבון היא תשמח לתת לכם). ואם בענייני טבע עסקינן, אז אם תראו חלזונות – אספו אותם והביאו אותם לאימא. מסתבר שאם נותנים להם לזחול על הפנים הריר שלהם מעלים את כל הקמטים.

ועכשיו דיווח מ”המירוץ למיליון”. המשימה הראשונה היתה להגיע לחוות תנינים בדרום קובה. שם נדרש כל אחד מבני הזוג לאסוף בכל יד ארבע תנינים קטנים, ולאחר מכן לתפוס עם מקל ולולאה תנין חצי בוגר. כולם עמדו במשימה בכבוד (איציק ואלירן לא הצליחו להחליט אם קרוקודיל זה תנין או משהו אחר). דבי ודנה הגיעו ראשונות אבל האימא המעצבנת התחילה לילל שהיא מפחדת לגעת בתנינים הקטנים. רק אחרי שכל הזוגות סיימו את המשימה אזרה דבי אומץ והצליחה לתפוס את התנינים הקטנים ולמרבה הפלא גם התנין הגדול. המשימה הבאה היתה תחרות במרוץ כרכרות בין כל שני זוגות. המפסיד מחכה לזוג הבא. איציק רב עם הזוג הדתי. אלירן לא התערב כי הריב גרם לו להרגיש בין הפטיש והסנדל (התכוון לומר בין הפטיש והסדן). המשימה הבאה היתה מנוחה קצרה בחוף ים מקסים, עם ארוחת פירות טרופיים וכתיבת מכתב ששוגר הביתה על גלי הים בתוך בקבוק פקוק. בפרק הבא יהיה עליהם למלא תפקיד של שודדי ים.

להתראות בקרוב

אבא

17.7.13


 

ליעל ודניאל שלומות

מהדיווח שקיבלנו מקימאמה הבנו שאתם עושים חיים לא רעים. דיווחו לנו שיצאתם לטיול של יומיים, אבל לא ציינו לאן, היכן תעשו את הלילה ואם הטיול הוא רגלי או ברכב.

בתקווה שהשתתפותכם בערב של גילוי כישרונות בריקוד ובשירה לא עייפה אתכם יותר מדי, ולמקרה שזכיתם בגביע זהב בתור הזוג המצטיין, אני תוהה אם אתם יודעים איך נוצר הזהב בכדור הארץ. ובכן, הזהב לא נוצר כאן, אלא במרחק של אלפי ומיליוני שנות אור מאתנו, מהתנגשות בין שני כוכבי נייטרונים.

כוכב נייטרונים הוא מה שנשאר מהתפוצצות אדירה של כוכב כבד פי 8 עד פי 20 מכוכב השמש שלנו, והוא קרוי כך משום שהוא מורכב כולו מנייטרונים. דבר זה קורה משום שההתפוצצות דוחסת את האלקטרונים של האטומים פנימה לתוך הפרוטונים ויוצרת איתם נייטרונים. אם השמש שלנו היתה הופכת לכוכב נייטרונים קוטרה היה מצטמק לעשרה קילומטר בלבד! הדחיסה כל כך עצומה, עד כי משקלו של סנטימטר מעוקב של כוכב נייטרונים מגיע ל-100 מיליון טונות! אם כדור זעיר של חומר נייטרוני כזה היה נוחת על פני כדור הארץ, הוא היה יוצא מצדו השני של הכוכב שלנו.

ההתפוצצות האדירה הזאת (הקרויה סופרנובה) מפיצה יותר אור מגלאקסיה שלמה בת מאה מיליארד כוכבים. והכי חשוב לזכור, אם לא היו מתרחשות סופרנובות ביקום, החתנים והכלות לא היו יכולים לקנות טבעות זהב לחתונתם.

להתראות מחרתיים!

אבא

18.7.13


 

ליעל שלומות

היה כיף לראות אתכם היום ולהיווכח שאתם מסתדרים שם כמו מקצוענים. לשמחתי לא היו פקקים בדרך והגענו בשמונה הביתה.

כמובטח, אני מעביר לכם תקציר פרק המרוץ למיליון: הזוגות יצאו לאי הפירטים, ושם, בלבוש פירטי ורטייה על העין, היה עליהם לבחור בשוד ימי או בשוד אווירי. בשוד באוויר כל זוג מונף באוויר כלוא בתוך רשת, ושם להתנדנד במטרה להגיע לשני קצוות של חבל הקשור לשני עצים. בקצה אחד של החבל היה דגל ובקצה השני שקית מטבעות. מי שבחר בשוד ימי נדרש לרוקן סירה בים מכל מטענה ולהביא לחוף שלושה פריטים בכל פעם – כולל השייט. אם אחד הפריטים נרטב עליהם לחזור על המשימה. האחיות צעקו ורבו כרגיל. הפרסיות בחרו בשוד אווירי, כי בת-אל אמרה שאין דבר כזה שפרסיות לא יצליחו לקחת כסף. איציק ואלירן לקחו על הכתפיים את הנווט לפני שרוקנו את המטען ונאלצו לחזור על המשימה. טליה קובי הצליחו ראשונים במשימה יצאו למשימה הבאה: אחד מבני הזוג קבור כולו בחול והשני מרוקן על ראשו 11 בקבוקים המכילים נוזלים מגעילים. רק בבקבוק אחד נמצאת פנינה. מי שמוצא אותה יוצא בעזרת מפת שודדים לתחנה הסופית. אלירן מצא את הפנינה אבל הניח אותה על החול ו(כמה לא מפתיע) איבד אותה. אחרי מאמצים רבים ואובדן זמן יקר נמצאה הפנינה. טליה וקובי הגיעו ראשונים לתחנה האחרונה. ליאור ומור הגיעו אחרונים ועפו מהמירוץ, למרות שפנו כל הזמן לעזרת השם. אז יש או אין אלוהים?

זה הכל לפעם. המשיכו את הכיף

אבא

21.7.13


 

ליעל שלומות

בעבודת השורשים שעשיתם בבית הספר החסרתי כמה פרטים חשובים, שעכשיו הגיע הזמן לגלות אותם (בקיצורים המתבקשים). מדובר באבי שושלת האדם. שמו: הומו הביליס (האדם המיומן), אביו מולידו של הומו ארקטוס (האדם הזקוף), שהוא אביו של הומו סאפיינס (האדם הנבון) – שזה אנחנו. במשך עשרות רבות של שנים הסכימו כל החוקרים שכל השושלות הללו נולדו באפריקה המזרחית.

אלא שעכשיו הועלתה תיאוריה אחרת: לא אפריקה היא ארץ המוצא של אבות האדם, אלא אסיה. והסיפור החדש הוא זה: הכל מתחיל ביצורים שדמו לקופים, אבל היו להם כמה וכמה תכונות גופניות אנושיות. קראו להם אוסטרלופיתקים (הקופים הדרומיים), והם הופיעו לראשונה לפני 4.5 מיליון שנה. לפני שלושה מיליון שנה בערך הופיעה אוסטרלופיתקית חדשה: לוסי – אבל היא כבר הלכה זקופה והיו לה תכונות אנושיות ברורות הרבה יותר.

ועכשיו מתחילה התעלומה הגדולה: מקובל היה לחשוב שהראשון שיצא מאפריקה היה הומו ארקטוס, שנדד לאירופה המערבית, אירופה המזרחית ולבסוף הגיע גם לאסיה הרחוקה. בדרך הוא הוליד את האדם הניאנדרתלי ואת האדם הדמניסי. שניהם נכחדו ואת מקומם ירש הומו סאפיינס, שזה אנחנו. לפי התיאוריה החדשה הראשונים שיצאו את אפריקה לא היו הארקטוסים, אלא האוסטרלופיתקים. הם הולידו את הארקטוס, שחזר אחרי כמה מאות אלפי שנים לאפריקה והוליד את הומו סאפיינס. משמעות הדבר היא שאבות אבותינו היו לא אפריקנים אלא אסיאתיים.

ולבסוף שאלה, שלהפתעתי אף אחד מהחוקרים לא טרח לשאול: למה הארקטוסים (או האוסטרלופיתקים) טרחו בכלל לצאת מגבולות אפריקה? הם מנו כמה אלפים, ואילו אפריקה היא יבשת ענקית ופורייה מאוד, והיה בה מקום לעשרות מיליוני יצורים חצי אנושיים. אז למה לנדוד ליבשות רחוקות, זרות ומפחידות? מאיפה נולד יצר הנדודים התמוה הזה? אולי זו התכונה האנושית החשובה ביותר שירשנו מאבות אבותינו, ושהודות לה גילינו יבשות חדשות כבשנו את הר האוורסט והגענו לקוטב הדרומי והצפוני? הצגתי את השאלה הזאת ללולה, היא אפילו לא טרחה להרים את הראש.

תמשיכו את הכיף

אבא

21.7.13


 

ליעל שלומות

לרגל ט”ו בשבט, חג האהבה, מוקדש מייל זה לנפלאות האהבה. שאלה: עד כמה אהבה רומנטית היא נחלת כל האנושות או היא עניין תרבותי-מקומי? ובכן, בסקר שנערך בקרב 168 תרבויות, נמצא שב-87% מהן קיימת אהבה רומנטית, אפילו באותן תרבויות שבהן חל עונש מוות על קשרי אהבה ללא הסכמת ההורים.

והנה, למרות שהאהבה קיימת עשרות אלפי שנים, וכתבו עליה מאות אלפי ספרים ושירים, היא עדיין בגדר חידה. גיבור ספרו הנודע של גתה, “ייסורי ורתר הצעיר”, לא מצליח להסביר לעצמו מדוע לוטה אהובתו מושלמת בעיניו. כל שבידו לומר הוא: “בדמיוני אין דמות אחרת מופיעה אלא דמותה, ואת כל העולם מסביבי אינני רואה אלא ביחסו אליה”. ב”סונטת קרויצר” של טולוסטוי מוסברת האהבה “כהערצת האחד או האחת על פני כל יתר האדם בעולם”.

מאחר שהסופרים והמשוררים לא הצליחו לפצח את חידת האהבה, נכנסו הביוכימאים לפעולה. לטענתם, הריגוש העמוק, המכונה שיכרון אהבה, נגרם ממולקולה כימית קטנה המשתחררת במוח ומרווה את תאי העצב. אבל ההסבר המדעי קצת מסובך ולכן נחזור לספרות.

אחד הסיפורים המופלאים על כוחה של אהבה מופיע בספרה של ברברה טוכמן, המתאר את אהבתו של האביר רנו לגברת דה-פאייה. הבעל הקנאי חושד באשתו והוא מצליח בעורמה לשגר את רנו למסע צלב, בתקווה שימצא שם את מותו. ואכן רנו נפצע אנושות באחד הקרבות, אך לפני מותו הוא מחבר מכתב פרידה לאהובתו ומצווה על משרתיו לחנוט את לבו ולהעביר לאהובתו את הלב עם המכתב בתיבה אטומה. אולם מעשה שטן, התיבה נופלת בידי הבעל. המכתב מטריף את דעתו מקנאה. הוא מצווה על הטבח שלו לבשל את לבו של רנו ולהגיש אותו בצלחת לאשתו בארוחה חגיגית שהוא עורך לכבודה. בתום הסעודה הוא מגלה לאשתו מה היה הבשר שאכלה. דה-פאייה קמה מהשולחן ואמרה לבעלה, כי אחרי שטעמה בשר כה נפלא ואצילי לעולם לא תסכים להכניס לפיה מזון אחר. ואכן, דה-פאייה שמרה על נדרה והרעיבה את עצמה למוות.

אבא

22.7.13


 

ליעל שלומות

 קודם כל, תיקון טעות. ייחסתי את חג האהבה לט”ו בשבט (שהוא חג האילנות) במקום לט”ו באב (שהוא חג האהבה), מה שאומר שאני אוהב אתכם פעמיים בשנה. בעצם, הטעות לא כזאת גדולה. אמנם צמחים לא מדברים ולא כותבים מכתבי אהבה זה לזה, אבל הם בהחלט מעבירים ביניהם מסרים בשפה הכימית.

לדוגמה, נחילים של עש מטילים את ביציהם על עצי לִבנֶה בצפון סקנדינביה. הזחלים שבוקעים מהביצים ניזונים מנבגי העלים של העץ, אלא שהלבנה לא עובר על הטריפה הזאת בשתיקה. הוא מעביר שדר כימי לשכניו, והם מחזירים לו בשיגור כימיקלים מדבירי מזיקים לחיזוק הגנתו מפני הזחלים. במקרה אחר, כאשר זחלים תוקפים שיח של עגבניות, העלים משחררים תרכובות כימיות שדוחות את הזחלים ובמקביל מזהירות את שכניהם מפני מתקפת המזיקים.

ובעניין אחר, אתמול ראיתי את הסרט הישראלי “יללת הזאבים”, המספר את סיפורם של זוג זאבים וצאצאיהם ברמת הגולן. הצילומים מרהיבים, הגורים חמודים, אבל הסרט עצמו שעמום אחד גדול, וטוב שחסכתי לכם את הצפייה בו, כי הניסיון לספר על חייהם של הזאבים מפיו של מנהיג השבט הוא טיפשי וילדותי. אפילו לולה השתעממה כשסיפרתי לה על הסרט (אגב, הייתי הצופה היחיד בקולנוע).

ואם בזאבים עסקינן, הביות של זאבים אפורים החל לפני 15 אלף שנה, והם ההורים של 400 גזעים שונים של כלבים בכל רחבי העולם (כולל לולה). למרות שזה נשמע מדהים, כל הגזעים האלה, מהטרייר הננסי (בגודל פחית בירה) ועד הדני הענק (בגובה של חמור), הם בני מין אחד. כלומר, בעיקרון יכולים כולם להפרות את כולם. למרות ההבדלים העצומים במראה החיצוני, די בגן אחד כדי לקבוע אם הכלב ייראה אלגנטי וארוך רגליים כמו זרזיר מותניים או גוץ ובעל רגליים קצרות כמו כלב תחש.

אבא

23.7.13


 

ליעל שלומות

במכתב האחרון מקימאמה נמסר לנו שאחרי שבוע ויומיים של פעילות נוצר אצלכם גיבוש חברתי מעולה. ואני תוהה אם הגיבוש הזה חל על כלל חברי השבט או רק על דיירי החדר. מהתמונות שקיבלנו קשה להתרשם. אמנם רואים את דניאל בשלוש תמונות, אבל בשלושתן הוא נראה מאופק למדי. אותך יעל, לצערי, לא הצלחתי למצוא. ועוד אני סקרן לדעת אם ההשתתפות במסלול הדרמה הצליח להחדיר אצלך אהבה לתיאטרון, ואם טורניר הטניס חיזק אצל דניאל התייחסות רצינית יותר לטניס. מצפה בסקרנות לדיווח מכם בשבת.

ועתה לצרור ידיעות מהעולם שמחוץ לקימאמה:

1) רפאל אליהו יצא כהרגלו לריצת בוקר עם כלבתו בוצ’ה בהרי ירושלים. מסיבה לא ברורה הוא התעלף באמצע הריצה. שלושה ימים שכב ללא הכרה על השביל, והיה מסיים בוודאות שם את חייו אלמלא יצאה בוצ’ה לעבר קבוצת מטיילים שעברה בסביבה כשהיא נובחת לעברם ומכשכשת בזנבה. המטיילים הבינו שהיא מסמנת להם ללכת בעקבותיה. כך הם עשו וכך הם מצאו את רפאל שוכב על הארץ ללא הכרה. הם הזעיקו מייד אמבולנס וחייו ניצלו הודות לנאמנותה ותבונתה של הכלבה (מעניין מה לולה היתה עושה).

2) החללית קאסיני שיגרה מהחלל תמונה של כדור הארץ ממרחק של 1.5 מיליארד קילומטר (עדיין בתחום מערכת השמש).

כך נראה כדור הארץ שלנו משם: .

ויש עדיין אנשים המאמינים שאנחנו מרכז היקום.

3) זוכרים איך כעסתם על בית המשפט הצרפתי שדן את ז’אן ולז’אן (ב”עלובי החיים”), וגזר עליו חמש שנות מאסר (שהתארכו ל-19) על גניבת כיכר לחם עבור אחותו ושבעת ילדיה? ובכן, בית משפט ישראלי דן אתמול רוכל ערבי (אב לחמישה ילדים) שמכר בייגלה ללא רישיון ליד שער יפו בירושלים לעשר שנים בכלא (!). מבחינת החוק היבש גזר השופט גזר דין צודק (בעבור כל קנסות המצטברים שלא טרח לשלם), אבל מה עם הצדק הלא משפטי?

אבא

24.7.13


 

 

 

ליעל שלומות

המרוץ למיליוןדיווח מלאס וגאס (אלירן חשב שלאס וגאס זה בהוליווד):

הזוגות התבקשו להגריל ברולטה (מ-1 עד 6) את סדר יציאתם למשימה הראשונה: הגעה למועדון של אופנועני הארלי דיווידסון ושם להתחרות בהורדת ידיים עם חברי המועדון הקשוחים. הבנות הצליחו אחרי שנשכבו על היד של האופנוען (בתאל על המתחרה נגדה: “הוא כמו קרנף, רק ממצמץ ואתה נופל”). המנצחים נדרשו לשתות ליטר בירה (נטולת אלכוהול) בשתי דקות, ללא הפסקה ובלי להסיר השפתיים מהכוס. דבי הצליחה בניסיון השני (אחרי הבכי הרגיל) וכך גם איציק שהתקשה מאוד. כל זוג שסיים בהצלחה את שתי המשימות הוסע על גבי אופנועי הארלי למשימה הכי הזויה שאפשר להעלות על הדעת: לשכנע זוג ברחוב שיסכים להירשם בלשכה העירונית לרישום נישואים ולהתחתן בחתונת בזק כדן וכדין, כאשר כל ההוצאות – כולל בגדי הכלולות, הטבעות והטכס משולמים על ידי המתחרים. (הפרסיות: “אפילו ילד בן מינוס לא יסכים להתחתן”).

טליה השתלטה על רמקול ושאלה מי רוצה להתחתן עכשיו בלי לשלם סנט אחד. מייד מצאו זוג מקנדה ביום האחרון שלהם בווגאס. רומי וקוראל רבו ביניהן כהרגלן (קוראל ניסתה לשכנע הזוגות שהחתונה היא בצחוק, ואילו רומי אמרה להם שזה על אמת). בסוף הצליחו להשיא בחור צעיר עם אישה מבוגרת. אלירן ואיציק הלכו לאיבוד (התקשו להסביר את עצמם באנגלית), וכשכבר הצליחו אחרי 4 שעות של חיפושים איבדו את הזוג בדרך ללשכה.

הדבר הכי הזוי קרה לשני הסווארים: הם נתקלו בבחור ישראלי שהסכים בו במקום להתחתן עם בחורה לסבית שחורה, שהסתובבה בכיכר עם חברתה הלבנה. טכס הנישואים נערך בנוכחות החברה הלסבית והוא התנהל מראשיתו עד סופו תחת התקף צחוק בלתי נשלט של אחד הסווארים שלא לא הצליח להתאפק לנוכח הטכס ההזוי. התוכנית הסתיימה לפני שכל הזוגות סיימו את המשימה.

התחנה הבאה: אינפרנו (בעברית – גיהינום). עד כאן דיווחנו להיום.

אבא

25.7.13