איך משוחחים עם מחשב?

הקדמה:

המאמר ראה אור בחוברת ״בלשנות חישובית״ (פרסומי ״אילא״ / סדרה כללית / כרך 2, 1969), בעקבות ערב עיון שנתי של קבוצת איל״א לבלשנות חישובית. ערכו את החוברת מר אסא כשר ומר יעקב שויקה מאוניברסיטת בר-אילן

המאמר ראה אור בחוברת ״בלשנות חישובית״ (פרסומי ״אילא״ / סדרה כללית / כרך 2, 1969), בעקבות ערב עיון שנתי של קבוצת איל״א לבלשנות חישובית. ערכו את החוברת מר אסא כשר ומר יעקב שויקה מאוניברסיטת בר-אילן

מספר לא מועט של אנשים סבורים, שהגיע הזמן, ממש בימינו, אשר בו יכול אדם לשבת על יד הקונסול שלו ולשוחח עם מחשב; לרשום שורה מסויימת, של מה שהוא רוצה — מתן הוראה למחשב לבצע משהו או הצגת שאלה, אולי מסירת אינפורמציה — ולקבל על כך תשובות מיידיות, — שורה אחרי שורה. השימוש במחשב כבן-זוג לשיחה, הוא בוודאי מטרה מעניינת אשר צריך לבדוק האם היא ניתנת להשגה, והכוונה היא כמובן לבן-שיחה אינטליגנטי. מובן מאליו שאין כל קושי לדבר אל המחשב ולקבל כל פעם את התשובה ״נו, ומה עוד ?״ ; זאת לא הבעיה, את זה בודאי אפשר להשיג. המדובר הוא בשאלה — האם אפשר להביא לידי כך שמחשב ישמש כבן זוג לשיחה אינטליגנטית, ואולי במקרים מסויימים אינטליגנטית עד כדי כך ששיחה עם בן זוג כזה תתרום יותר מאשר שיחה עם בן זוג מבשר ודם. על כל פנים, זה לא מן הנמנע במבט ראשון, כי באופן עקרוני אפשר לצייד מחשב בזכרון בלתי מוגבל ויש אליו גישה יותר מהירה מאשר אל בן אדם ; ועל כן אין זה מן הנמנע שהשיחה עם בן זוג כזה עשויה להביא לידי תוצאות טובות יותר מאשר שיחה עם בן אדם.

תכנית ושמה ELIZA

לדוגמה, וזאת היא כמעט הדוגמה היחידה שאני אעסוק בה במשך כל הערב הזה, אני כמדען, מפתח תיאוריה. אני מעוניין שהתיאוריה הזאת תיבדק, על ידי כך שייבדק האם היא עומדת בסתירה עם תיאוריות אחרות, האם היא עומדת בסתירה עם תוצאות של נסיונות שכבר נעשו, וכן ע״י כך שמישהו יבצע נסיונות חדשים שתוצאותיהם יאוששו או יפריכו את התיאוריה.

יש מקום לסברה שיתכן מאוד שמחשבים אלקטרוניים היו יכולים לשמש כאסיסטנטים טובים לשם בדיקת תיאוריה. מקודם שמענו כבר משהו על השימוש במחשבים למטרה שהיא לאין ערוך יותר קשה, והיא — לשם יצירת תיאוריות. דובר על כך שאולי אפשר היה להשתמש במחשבים לשם יצירת תיאוריות בבלשנות. אבל אני לא מוכן לקבל רעיון זה יותר מדי ברצינות; גם הדוגמה שעליה שמענו, אני חושב שבקושי היא זכאית לשם זה. המדובר היה לא ביצירת תורה לשונית, דקדוק לשון מסויימת, אלא לכל היותר בדקדוק לטקסט מסויים נתון, והתהום שבין דקדוק מתאים לטקסט נתון ודקדוק ללשון נתונה כל כך עצומה עד שאינני חושב שיש מקום לנסות לגשר עליה.

לעת עתה נשאל את עצמנו האם אמנם אפשר יהיה להשתמש במחשב, בשיטת השיחה המתמדת, לשם בדיקת תיאוריות, נגיד — בלשניות. הכוונה איננה לכך שאני מפתח דקדוק שלם, כותב תכנית מתאימה ונותן למחשב לבצע פעולות מסויימות, — אני מסתכל בתוצאות ומחליט שהתורה שלי הופרכה מתוך כך שבטקסט פלוני מופיע צירוף-מלים אלמוני. בדיקה כזאת לא צריך שיהיה לי ספק שהיא ניתנת להיעשות, אבל במקרה כזה אין רמת האינטליגנציה של בן-הזוג צריכה להיות גבוהה במיוחד, ואין בפעולות המחשב משום יסוד השיחה המתמדת.

אחדים מביניכם שמעו על תכנית בשם ELIZA או תכניות דומות, אשר לפיהן תוכנת מחשב לשמש בן זוג לשיחה לאדם אשר זקוק לטיפול פסיכואנליסטי; המחשב כפסיכוא-נליטיקן ביצע את מלאכתו בהצלחה17ניכרת. המזכירה של ויצנבאום (Weizenbaum) שכתב את התכנית, שימשה כאחד משפני הנסיון לגבי-הדו־שיח עם המחשב. כשהיא שוחחה עם המחשב ביקשה כעבור חמש דקות ממנהלה שיצא את החדר. התגובות של המחשב היו כאלה שאם אתם תבדקו את מהלך השיחה לא תוכלו להבחין, האם זהו דו-שיח עם מחשב או דו-שיח עם אדם. ״ההצלחה״ הזאת עשויה היתה להעביר במקצת מספר אנשים על דעתם, אף כי לא את מחבר התכנית הזאת עצמה, היודע היטב מה שהוא הראה : — יותר משהוכיח את כושרו של המחשב, הוכיח את המגבלות של הפסיכואנליטיקאים.

העובדה שבתחומים מצומצמים מסויימים אפשר היה לכתוב תכניות כאלה, כך שיכלה להתנהל שיחה בין שני בני אדם אינטליגנטיים, היא מעניינת, אך אין להסיק ממנה מסקנות מרחיקות לכת.

כשל הצעד הראשון

מה היה משכנע יותר? — נסיון מן הסוג הקשור בשמו של טיורינו, — אחד הלוגיקנים המתימטיים שפיתחו את תורת האוטומאטים, שבמאמר מפורסם מאוד, בו תיאר משחק בין מחשב ובין אדם, יש שלושה חדרים: באחד יושב בן אדם, בשני נמצא המחשב, ובן אדם, ״השופט״, הנמצא בחדר שלישי הסגור הרמטית משוחח עם שני אלה. עליו לגלות מי הוא האדם ומי הוא (או מה הוא) המחשב, ע״י כך שהוא ״משוחח״ עם בני-הזוג שלו, שואל אותם שאלות, מציג להם בעיות וכר. אילו אפשר היה לכתוב תכנית למחשב שהיתה מאפשרת לו למנוע מן השופט לקבוע את מצב העניינים תוך דקות אחדות, או אז הייתי מוכן להסכים שאכן הגיע הזמן שבו אנחנו יכולים לשוחח עם מחשב שיחות אינטליגנטיוֹת. אולם, כפי שמיד אסביר, אנחנו עוד רחוקים ביותר מזה, ומה שקיים עד כה הוא בסדרי גודל פחות מן המצב המתואר. כלומר — על נושא אחד ובמשך זמן מוגבל אפשר לשוחח בצורה שאיננה מאפשרת הבחנה בין מחשב לבין אדם אינטליגנטי, אבל מזה עד האפשרות לשוחח על מספר רב של נושאים במשך תקופה ממושכת, המרחק גדול מאוד. הטעות הנפוצה בהערכת מרחק זה מקורה במה שכיניתי בהזדמנויות אחרות ״הכשל של הצעד הראשון״. המרחק מאי היכולת לבצע פעולה מסויימת בכלל ליכולת לבצע אותה בצורה גרועה, הוא בדרך כלל הרבה יותר קטן מאשר המרחק מן היכולת לבצע פעולה מסויימת בצורה גרועה ליכולת לבצעה בצורה טובה. אולם הוגים רבים סבורים, שאם מישהו יכול להראות שמחשב יכול לבצע פעולה שעד לפני זמן קצר לא עלה על הדעת שהוא מסוגל בכלל לבצעה, אפילו אם הוא יכול לבצעה היום רק בצורה גרועה, הרי ההמשך הוא רק עניין של פיתוחים טכניים נוספים, ואינה דרושה אלא סבלנות בלבד כדי להביא אותן לידי יכולת ביצוע טובה. זוהי דעה קדומה נפוצה ביותר וקשה מאוד להילחם בה. אך נדמה לי שלא רק שאין לתת לה צידוק רציני, אלא שגם המציאות טופחת על פניה מדי פעם.

בכלוב האריות

ברצוני להדגים כשל זה והשפעתו ההרסנית באמצעות פרשת משחק השחמט. ידוע שמחשבים יכולים לשחק שחמט, ועד לפני זמן קצר היה גם ידוע, שהם יכולים לשחק שחמט רק בצורה גרועה. העולם לא היה מתהפך לו היה מחשב באמת יכול לשחק היטב שחמט. אינני יודע מה בדיוק זה היה מראה, אבל משהו זה בודאי היה מראה. ומעשה שהיה כך היה.

זה קרה לא מזמן, בכנס הראשון של האיגוד לקיברנטיקה בארצות הברית. יום לפני שהגיע תורי להרצות על נושא הקרוב לזה שאני מדבר עליו עכשיו, הרצה אחד מחברי מן ה־MIT ד״ר סימור פפרט [Seymour Pepert] הוא טופולוג בריטי־לשעבר, שהשתקע בארצות הברית, בחור חריף ופיקח, ובעל לשון זריזה. הוא מצא לנחוץ להקדים רפואה למכה ולפתוח בהתקפת-נגד לפני שהיתה לי ההזדמנות להגיד את דברי. הוא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו כדי לעשות שני דברים מעניינים.

נתחיל בשני. הוא סיפר את הספור הבא, בשם המחנך הדגול קלפרד [Claparede] אשר לימד בג׳נבה, הוא היה קודמו של ג׳ון פייזה, [Jean piaget] שרבים מכם יודעים את שמו. כשגמר קלפרד קורס למורים, לפני ששילח אותם לבתי ספר ללמד, נוהג היה לתת להם את העצה הבאה: ״הייתי ממליץ שאתם כולכם תבלו שלושה חדשים בקרקס, לפני שתתחילו ללמד בבתי ספר. כל זה למה ז מכיוון שבקרקס, אם מישהו מנסה ללמד את האריות תכסיס מסויים ואינו מצליח, הוא יכול לגנות את עצמו״. הלקח שקלפרד רצה להפיק באותה הזדמנות ברור, ואני מקוה שגם ברור למה אותו פפרט סיפר את הספור הזה לפני הקהל הזה. הוא רצה לומר, שאפשר להקנות למחשב אלקטרוני כל טריק שתרצו, ואם מישהו לא מצליח תוך שנה או שנתיים או יותר לכתוב תכנית יעילה למטרה מסויימת שהוא הציג לעצמו, הרי אין לו על מי להתרעם אלא על עצמו בלבד. זה היה סיפורו האחד, שעשה רושם גדול, הוא סיפר אותו בחן רב והקהל נהנה מאד.

בסיפור השני שלו הוא סיפר שבחור גאוני אחד בשם גרינבלט, ב־MIT הצליח סוף סוף לחבר תכנית שחמט שהיא טובה באמת, ואשר בזכותה המחשב הזה כבר ניצח בתחרות הראשונה לבני מחלקה D (מתחילים). המחשב הינו חבר באגודת השחמט האמריקאית ועל סמך זכייתו בתחרות עלה כבר לקבוצה c אבל הוא המשיך לספר שהמחשב כבר הגיע בינתיים אפילו לדרגת משחק B. זוהי דרגת משחק של שחקן מוכשר למדי בעל נסיון של שנתיים.

המחשב הגיע להישגים הללו, מכיוון שאותו גרינבלט זנח את הרעיון הישן לתת למחשב ללמוד. (שמחתי לשמוע את זה מכיוון שנפוצים בעולם כל מיני סיפורים מוגזמים על היכולת של המחשב ללמוד מתוך שגיאותיו.) ובכן הפעם לא נתנו למחשב ללמוד מתוך שגיאותיו, אלא אילפו אותו.

המחשב מתבלבל

פפרט לא הרחיב את הדיבור, מה היה בדיוק טיבו של אותו אילוף, וכמה הוא נבדל מן הלמידה. סיפורו של פפרט הטריד אותי. אני מכיר אותו כאדם הגון, והייתי בטוח שכל מה שהוא מספר זהו אמת ויציב. מאידך התכוננתי בהרצאה שלי למחרת להשוות, כפי שאעשה זאת היום, את המצב לגבי השיחה האינטליגנטית עם המחשב, עם היכולת של המחשב לשחק שחמט. רציתי להציג גם בפניהם את הכשל של הצעד הראשון, להשתמש בכך בדוגמת השחמט ולציין שאם מחשב משחק יפה במשך ששה או שבעה המסעים הראשונים שלו, מזה עוד אין להסיק שהמחשב ידע לשחק יפה גם בהמשך המשחק, אולם אם המחשב כבר הגיע למחלקה B הרי שהמשל שלי היה מאבד את ערכו. מכיוון שגם אני אדם הגון, אמרתי למחרת את מה שהתכוונתי לומר והוספתי, שמתוך מה ששמעתי אתמול, נראה שנתבדיתי. מצד אחד הצטערתי כמובן על כך ששיקול18דעתי כנראה לא היה מוצלח, מאידך שמחתי שנתבדיתי והתברר שהמחשב מסוגל לעשות יותר מאשר חשבתי באותו רגע שהוא מסוגל לעשות.

מאחר שהדבר חרה לי, ניגשתי ל־MIT כעבור שלושה ימים וביקשתי רשות לשחק משחק שחמט נגד המחשב בעל התכנית של גרינבלט. מנהלה של המחלקה הזאת הוא ידידי ולכן ניתנה לי הרשות. התחלתי לשחק עם המחשב ואכן במשך תשעת המסעים הראשונים הכל הלך כשורה; אני שחקתי בכלים הלבנים באחת הפתיחות הידועות היטב, והמחשב הגיב במהירות רבה מאד — בשבעת המסעים הראשונים יותר מהר ממה שאני יכולתי לעשות את המסע שלי. ותמיד הוא הגיב בצורה המוצלחת ביותר.

במסע השמיני, התחיל המחשב ״לחשוב״. אמנם עברה רק שניה וחצי בערך עד שהוא עשה את מסעו, אך הוא היה טוב מאד. במסע התשיעי קרה אותו דבר. במסע העשירי נמאס לי העסק, ועל כן סטיתי מן הדרך התיאורטית ובחרתי במסע שלא צריך היה להביא לידי הפסד אך לא היה הטוב ביותר שעליו ממליצים בספרות; וחיכיתי. חיכיתי שניה, שתי שניות, עשר שניות, ולאט לאט התחילו להתאסף שם במעבדה של פרוז׳קט mac האנשים שישבו במעבדה הזאת. עברה דקה ועוד לא היתה תשובה. היה ברור שהמחשב עבד קשה מאד. לבסוף, כעבור דקה וחצי, בא המסע ועל פרוז׳קט mac ירדה תדהמה. המסע של המחשב היה כל כך גרוע שלא היה יכול להיות כל ספק שאם אני לא אשגה שגיאות פנטסטיות, יפסיד המחשב. ידעתי שתוכניתו של גרינבלט מאפשרת לשוחח עם המחשב שיחה ישירה. לפיכך, אחרי המסע הזה, מיד שאלתי את גרינבלט, שהחוויר, איך שואלים את המחשב לנימוקים — ״מדוע עשית את המסע הזה ?״. ביקשתי את הנימוקים והמחשב הדפיס את כל ההערכה שלו. היה לו נימוק, הוא לא עשה את מסעו באופן שרירותי. הוא עשה חישוב מסובך מאד והגיע לידי כך שהמסע שעשה הוא המסע שצריך לעשותו באותו מצב. התברר שהתכנית היתה בעלת ״חורים״ רציניים. השגיאה הזאת העידה על משהו יסודי מאד שלא היה בסדר בתכנית, ועד היום הזה אינני יכול להבין איך חור זה לא נתגלה במשחקים קודמים. הרי בכל זאת המחשב הזה שיחק כבר כמה מאות משחקים והשתתף בתחרות. גרינבלט אמר מה שאמר, ומזה לא חכמתי ביותר. הוא התיישב במקום וניסה לתקן את התוכנית, אך נראה שהיה די מבוהל ולא הצליח. (אינני מטיל ספק בכך שבינתיים תיקן את ה-״חור״ המסויים הזה).

אילוף המאלף

דרך החישוב של הערכת המצב ע״י המחשב התבררה איפוא כלקויה. קודם כל נתברר, שאותו סיפור ש-פפרט סיפר בוושינגטון לא היה נכון. המחשב כלל לא הגיע לדרגת B הוא עדיין נמצא בשליש התחתון של קבוצת c כלומר — הוא יכול לנצח לכל היותר מתחיל של כמה שבועות. ותכניתו של גרינבלט הינה ללא ספק התכנית הטובה ביותר בעולם, הרבה יותר טובה מאשר התכניות שלפיהן התנהלה לפני חדשים אחדים התחרות בין מחשב אמריקאי ומחשב רוסי, ושבה ניצח המחשב הרוסי את האמריקאי בתוצאה 1:3. אבל הרבה יותר חשוב הוא, שנתברר לי שכל אותו אילוף שאולף כביכול המחשב, לא היה אלא ״בלוף״. אמנם מישהו אולף, אך המאולף היה גרינבלט. מתוך כשלונות המכונה הוא אולף לכתוב מידי פעם תכניות טובות יותר. אינני רוצה לזלזל בהישג זה ואני חושב שזה מענין וחשוב, שמתוך קואופרציה בין אדם ומחשב, מצליח האדם ללמוד מכשלונותיו, ולשכלל את התכניות. אך אנא, אל תקראו לכך ״אילוף המכונה הסוררת״. כשמחברים תכניות, ומתברר שהוראה פלונית בה אינה פועלת כשורה, מחליפים אותה בהוראה אחרת, הצריכה לפעול יותר טוב, אולם רחוק מלהיות ברור אם כל התיקונים הלוקאליים האלה, העשויים טלאים טלאים, מביאים לידי תיקון גלובאלי. אחדים מכם ודאי יודעים שכשרוצים לערוך ״אופטימיזציה״ של מערכת מסויימת, שיש בה ליקוי, ״תת־אופטימיזציה״, תיקון חלק של המערכת, הינה צעד די מפוקפק. היא יכולה להצליח, ויכולה לא להצליח. נראה שזה מה שקרה בתכנית של גרינבלט. לקח אחד למדתי. צריך להיות זהיר לא רק בדברים שמשמיעים, אלא גם ביחס לדברים ששומעים מפי חכמים.

למחרת היום, בהמשך הכנס, התחלתי את הרצאתי בספור על תלמיד של קלפרד שהגיע ל־MIT וביקש רשות, בטרם יתחיל במתן הקורסים, לבלות שלושה חודשים בקרקס. הוא קיבל רשות זו והחליט ללמד את האריות לשחק שחמט. עבד אתם במשך שלושה חודשים, החודש השלישי קרב לקיצו, והוא התחיל להקדיש לכך גם את שעות הערב. אך האריות לא התקדמו במשחק השחמט. הוא הטיל את האשמה בעצמו, כפי שלמד מפי מורו, וביקש ממנהל הקירקס אורכה של שלושה חודשים. כדי לכפר על כשלונו, הטיל על עצמו תפקיד עוד יותר קשה — ללמד את האריות לשוחח שיחה אינטליגנטית. עברו חודשיים, עברו חודשיים וחצי, ושוב התחיל לעבוד גם בערבים. הגיע הערב האחרון וההתקדמות היתה מועטת. מאוד. הוא ביקש רשות להישאר כל הלילה האחרון בכלוב19האריות — וזה היה הדבר האחרון ששמעו אודותיו.

את הלקח הפשוט שביקשתי מהקהל שלי להפיק מן הסיפור הזה, אני רוצה להסביר גם בפניכם.אל תנסו ללמד אריות לשוחח שיחה אינטליגנטית ! כשאתם רוצים להקנות משהו למישהו — ויהא זה מחשב — עליכם להביא בחשבון את הכשרונות הטבועים בו מלידה. אני בכוונה תחילה משתמש כאן במונח בעל עבר פילוסופי עשיר, כפי שאחדים מכם יודעים. מגוחך לנסות להביא אריות לבצע פעולות אשר בשל הכשרים הטבועים בהם מלידה פשוטו כמשמעו הם אינם מסוגלים לבצען.

מה ב״תיבה השחורה״

כפי שכולנו יודעים, כל הנסיונות ללמד קופים לדבר בצורה אינטליגנטית, עלו לחלוטין בתוהו. השיא העולמי הוא, כידוע, חמש מילים שקוף פלוני למד במשך עמל של שנים להשתמש בהן כהלכה, מתוך הבנה. חמש מילים בודדות. הוא למד להגיד ״Cup״ כשהוא התכוון להגיד שהוא רוצה לקבל כוס, וכדומה. האימרה, שאפשר ללמד כל יצור שהוא לבצע כל פעולה שהיא אם נהיה חכמים במידה מספקת כדי לכתוב את התכנית המתאימה, נראית לי מגוחכת. אי הבאה בחשבון של הכשרים הטבועים מלידה נראית לי קטלנית. מובן שאין אנו יודעים לגבי כל יצור שבעולם, בדיוק מה הם הכשרים הטבועים בו מלידה. לפעמים יש לפנינו תיבה שחורה, ואנחנו צריכים לקבל תמונה על הכשרים הטמונים בה רק מתוך נסיונות שאנחנו מבצעים עליה. זה לא כתוב לתיבה השחורה על המצח מה הם הכשרים שלה. אבל להגיד שמכיוון שקשה לדעת מה הם הכשרים מלידה ולכן יש לוותר על המושג הזה — זה נראה לי כביהוויוריזים ואופרציונליזם מטופש ביותר, אשר נדמה לי כי כבר מזמן הגיע הזמן להתגבר עליו.

כושר השיחה האינטליגנטית, מכל מה שידוע לנו, הוא בלעדי לבני אדם! ודא עקא, אין אנו יודעים, מהו זה בתוך התיבה השחורה שלנו, הנותן לנו את הכושר הזה. לו היינו יודעים מהו אותו הכושר, מהו אותו המבנה של מערכת העצבים, שאנחנו מביאים אתנו לעולם עם היוולדנו, המאפשר לנו, ולנו בלבד, ללמוד לדבר כל שפה ; לו היינו יודעים כל אלה, אין זה מן הנמנע, שבמחיר רב מאוד היינו יכולים לבנות מחשב בעל מבנה מתאים, או לתכנת תוכנית מתאימה, כך שהמחשב היה יכול לפעול כמו בן אדם, להגיב בצורה אינטליגנטית בשיחה. אבל כאמור, דא עקא, אין אנו יודעים את מה שמקנה לנו את ה”faculte de langage״ כפי שקרא לזה הבלשן השוויצי דה-סוסור (F. de. Seusure). מהו הבסיס העצבוני של כושר זה שיש לנו ולא לאחרים, אין אנו יודעים. הדיבור על הכשרים הטבועים מלידה נשמע כנוסח ימי הביניים, שמולייר בזמנו התלוצץ עליו במחזותיו. ובכן התלוצצות זו היתה מוצדקת לגבי אנשי האסכולה של תקופת מולייר, אבל אינני מתרשם מזה ביותר; מוטב שנודה, עם שייקספיר ונגד מולייר, שיש דברים בין שמיים וארץ שאין אנו יודעים אותם.

היתה תקופה שהייתי סבור שהמחשב יכול לעזור לנו לבדוק תיאוריות. אולם, כפי שזה קרה לי לא פעם, ברגע שמספר גדול יותר של אנשים התחיל לקבל את הרעיון הזה, התחלתי אני לפקפק בו.

בין אדם למחשב

כדי להגיש למחשב תיאוריה שהוא יוכל לבדוק אותה, עלי לעשות הרבה דברים קשים. ראשית, עלי לעשות פורמליזציה מסויימת של אותה תיאוריה שבדעתי להגיש אותה למחשב. זוהי מלאכה קשה מאוד אשר בן אדם בדרך כלל איננו צריך לעשותה לצורך קומוניקציה עם אדם אחר, כי הוא סומך על האינטליגנציה ועל הרצון הטוב של בן-זוגו, ועל כן הוא יכול לחסוך לעצמו את העמל הרב הזה שקשור בפורמליזציה מדוייקת וקפדנית ; יכול לחסוך לעצמו את עמל הפרט המדוייק של כל אותם הדברים הפשוטים עד כדי גיחוך, כגון — כדי לחזור לדוגמה בלשנית — שה׳ היידוע אינה באה לפני ו׳ החיבור. לילד בן שש או שבע אינני צריך לספר זאת, אבל מחשב בן-מאה לא ידע זאת אם לא יגידו לו. אולם המטרה — היכולת לשוחח שיחה אינטליגנטית עם המחשב — היא כל כך חשובה לרבים מאתנו שהיינו מוכנים לקבל על עצמנו אפילו את התפקיד הזה של פורמליזציה גמורה של תורה מעניינת. ועל כן נניח, לצורכי הדיון, שעל מכשול זה אפשר להתגבר, אולם תיאוריה זקוקה גם לכללי מעבר, (לכללי גישור, לכללי התאמה) לטענות מעורבות הקושרות טענות תיאורטיות, עם טענות תצ-פיתיות. הצגת הכללים הללו היא מלאכה פי כמה יותר קשה, ולמעשה היא לא נעשתה מעולם לגבי שום תיאוריה הראויה לשמה. אני לא בטוח אם הדבר בכלל ניתן לביצוע בזמן הקרוב, וזה צריך להיעשות ע״י בני אדם בלבד. אני מסופק אם מחשבים יכולים כאן לעזור במשהו. זהו מאמץ שלגבי בני אדם הוא מיותר במידה רבה, ובמידה שאיננו מיותר הוא באמת גורם לעתים קרובות לאי-הבנות. זה מחיר שאדם צריך לשלם על כך שאין הוא רוצה, או יכול, לנסח את כל כללי המדע בשלמותם. אבל הנזק אשר נגרם ע״י אותה אי-הבנה הוא פי כמה פחות מאשר המאמץ שצריך היה להשקיע בכתיבת כל אותם כללי המעבר, על כל דיוקם, ועל כן אנשי-המדע מוותרים על זה. אבל, נניח, שוב לצורך הדיון, שעשינו זאת. ישבו כמה מאות מדענים במשך כמה עשרות שנים ולגבי איזו שהיא תורה מדעית, הצליחו לכתוב הדרכה שלימה על כל כללי המעבר שלה. אנחנו עכשיו מגישים זאת למחשב, ואומרים לו ״הנה לך התורה הזאת, הנה לך האנציקלופדיה בריטניקה של סרטים מגנטיים, הנה לך חמישים ספרי לימוד בפיזיקה, הטובים ביותר שישנם ברגע זה, והנה לך הכרכים האחרונים של Physical Reviews, האם התורה שהגשתי לך ברגע זה עומדת בסתירה לגבי שאר התורות הפיזיקליות שתמצא בספרות הזאת ?

והאם הניסויים המתוארים בספרות מאמתים או מפריכים את התורה הזאת ?״

כדי שהמחשב יוכל להתחיל את ביצוע מלאכתו, הוא צריך להבין את הספרות, את כל ה״אנציקלופדיה בריטניקה״ וכל אותם עשרות ספרי לימוד, וכל אותם רבבות העמודים של Physical Reviews. את כל זה צריך היה המחשב, קודם כל, לנסח מחדש, באחת השפות הערוכות. כל עוד מנוסחים הדברים בשפה טבעית, כפי שזה מנוסח בדרך כלל, אזי הפעולות הלוגיות שהמחשב מסוגל כל כך יפה לבצע בסמלים, אין הוא יכול לבצע, בחומר זה, כי הניסוח שלו הוא בלשון הטבעית. מתהלכות אגדות על האפשרויות האלה לפעול במסגרת של שפות טבעיות, אבל אפשר לעשות רק משהו במידה מינימלית. בודאי שהמחשב מסוגל לבדוק האם מלה מסויימת שמופיעה במקום פלוני מופיעה גם במקום אחר, ולמצוא אולי את השורש במקרים מסויימים. אבל את הפעולות הלוגיות שעליהן אני מדבר, כלומר — בדיקה, האם תיאור של ניסוי פלוני סותר את התורה שלי — אותן אין המחשב מסוגל לבצע. יש20עדיין בעיות חמורות ביותר, לגבי השימוש בלוגיקה פורמלית, לגבי טיעונים בשפה הטבעית, ע״י בני אדם. זהו תחום שלם בפני עצמו, שאני עוסק בו הרבה מאוד, ועל זה יש הרבה מה להגיד — הרבה דברים עצובים אולי. מדובר באדם אינטליגנטי, המשתמש בידיעות רקע ושיש לו רצון טוב והרוצה להשיג משהו, אבל לגבי מחשב כל הדברים האלה אינם קיימים, אלה חלומות באספמיא. אנחנו משתמשים במידה רבה מאוד בשכל ישר, בהבנה טובה של מה שבן-שיחנו רצה להגיד. אנחנו מתארים לעצמנו לאיזה קהל הוא רצה להגיד את הדברים האלה ואת הדברים שהשמיט או שלא הזכיר אותם, אנחנו משלימים אותם, אבל איך יתואר, שמחשב יכול לעשות את כל זה ? !

מה אין לצפות מהמחשב

שמענו על הקשיים שבניתוח סינטקטי של פסוק. הקשיים לא היו כל כך ביכולתו של המחשב לבצע ניתוח סינטקטי אלא ביכולתו להחליט, כפי שבן אדם בתנאים רגילים עשוי להחליט, ובהקשר מסויים, שאע״פ שלפסוק מסוים יש ארבעה ניתוחים סינטקטיים אפשריים, הניתוח הסינטקטי היחיד המתקבל על הדעת, באותו הקשר, הוא ניתוח זה ולא אחר. בדרך כלל בן-אדם שקורא טכסט מסויים וקורא את הפסוק הזה באותו הקשר, אפילו לא עולה על דעתו, שלאותו פסוק יכולים להיות, באופן עקרוני, גם ניתוחים סינטקטיים אחרים; אם כי ייתכן מאוד כי כאשר הוא יקרא אותו פסוק, בהקשר אחר, הוא יזהה את אחד הניתוחים האחרים; אבל איך יעשה זאת מחשב? איך הוא יחליט על כך שבאותו הקשר ניתוח זה הוא הנכון ולא הניתוחים האחרים האפשריים ?

הדברים עוד מחמירים פי כמה וכמה, כאשר מדובר לא על הבנת המבנה הסינטקטי, אלא על הבנת תוכן הטקסטים שהוא קורא. בלי אותה הבנה, הוא לא היה מסוגל לבצע את כל אותן הטראנספורמציות, שינויי הצורה, של הפסוקים הנתונים לשם השוואה עם התיאוריה. הוא יצטרך לעשות לפעמים דברים פשוטים ביותר. בתיאוריה מופיעה המילה א׳ ובטקסט מופיעה המלה ב׳. נאמר שהמלים א׳ וב׳ הן סינונימיות. לו היית מחליף את המלה ב׳ במלה א׳ יכול להיות שהיית יכול לבצע פעולה לא פשוטה. בתיאוריה כתוב ״וכל העורבים הם שחורים״, ומישהו מספר שהוא מצא ייצור מסויים, שהוא לבן או שהוא אדום. והנה מתברר, שהאיש הזה השתמש, במלה מסויימת, שהיא שוות-משמעות עם ״עורב״, כך שהמחשב יכול היה ע״י החלפת המלים הסינונמיות לקבוע שהתיאוריה הזאת עומדת בסתירה עם העובדות.

אין למחשב שלנו כל אמצעים שיאפשרו לו לשנות את הצורה של כל פסוק ופסוק, לכל הצורות האפשריות שהן שקולות כנגדו. (אגב, מספרן של כל הצורות הוא אינסופי, ויש לדבר על מבחר מסויים.) לא צריך לחשוב הרבה, כדי להיווכח בכך שכל הדיבורים הללו, על היכולת לפתח עם המחשב שיחה אינטליגנטית בשפה הטבעית על נושאים תיאורטיים, בעתיד הנראה לעין, הם חלומות אשר העוסקים בהם יבזבזו את זמנם. לפעמים יש נימוק רציני מאוד לאנשים שעוסקים בדברים פאנטסטיים כאלה. הם טוענים — אע״פ שאת המטרה שהצגנו לעצמנו לראשונה לא נשיג, הרי הנשורת אשר ואנחנו למדנו בהזדמנות זו, כשעשינו את המאמצים להשיג אותה מטרה בלתי מושגת, זה בלבד מצדיק את כל המאמץ שהושקע במחקר הזה.

זהו שקול רציני, מעניין, ולפעמים כנראה אפילו נכון! אם כי אני לא מסוגל להגיד מראש מה כדאי ומה לא כדאי. הבעיה היא, אם כן, איך להנמיך את רמת ההישגים שאליה אנו רוצים להגיע, כדי לקבל משהו לא טריוויאלי, אבל גם לא כזה שברור לגביו מראש, שבימינו הוא לא יושג.

לשוניות במקום לשונות

את הצמצומים האלה של הבעיה המקורית, אפשר לעשות בשני כיוונים.

כיוון אחד — במקום לטפל בשפות טבעיות, לטפל בשפות טבעיות למחצה. קצת יותר מורכבות מאשר אותן השפות הערוכות שהלוגיקנים כל כך אוהבים לטפל בהן, אבל פחות מורכבות מאשר השפות הטבעיות שכולנו רגילים להן.

פייק [K. Pike] אחד מגדולי הבלשנים בימינו, השתמש בשפות ״טבעיות-למחצה״ כאלה, בשביל מטרותיו הפדגוגיות. הוא המציא לשונות כאלה, כדי ללמד דברים מסויימים. לשם כך לא צריך את כל העוצמה שמופיעה בשפות טבעיות. הוא קרא להם באנגלית -langua” ״gettes ; אני מניח שבימינו בודאי היה קורא להן ״mini languages״. אני הצעתי בזמנו לקרוא להן בעברית ״לשוניות״. אנחנו מצמצמים את הלשון שבה אנחנו עוסקים, את לשון השיחה ביני למחשב, מוותרים על חלק מן האוצר הבלום בשפות הטבעיות, ומגבילים את עצמנו ואת המחשב ללשוניות כאלה, אשר עליהן יש לנו בקרה. כך אפשר להתחיל לדון ברצינות באותם שינויי הצורה שעליהם דיברתי מקודם, אותם צריך המחשב לבצע, כדי שיוכל לבצע פעולות לוגיות — האם א׳ נובע מ-ב׳ או סותר את ב׳ ? זהו הצמצום מלשון טבעית ללשוניות. לא אני המצאתי אפשרות זו. זה משהו הנעשה בהכרה ובתת־הכרה מאז ומתמיד. השמות שנתנו לתופעה הזאת הם שונים, אבל בהכרח הזה הרגיש, במוקדם או במאוחר, כל אדם שרצה לטפל בשאלה שלפנינו ברצינות. הצרה היא רק זו שהצלחות חלקיות מסויימות עלו ביוקר, וקיימת כבר היום בין הרבה אנשים חשובים, נטיה של ״בחזרה ובמהירות״ לשפות הטבעיות. אלה מכם העוסקים בתיכנות וכדומה יודעים שבשנים האחרונות מתנהל ויכוח חריף בעולם, על עתיד שפות התיכנות. יש כאלה שרוצים לפתח את שפות התיכנות הקיימות לאט לאט. ויש כאלה הרוצים לקפוץ בבת אחת בחזרה אל השימוש בשפות היחידות בעלות העתיד, שבהן אפשר יהיה בסופו של דבר לדבר אל מחשב, אלה הן השפות הטבעיות.21אני רוצה לנצל הזדמנות זו כדי להזהיר מפני המעבר הזה. ייתכן שהם אינם שומעים ברצינות מה פיהם אומר! יכול להיות שמה שהאנשים האלה מתכוונים אליו, זה בכל זאת לא שפות טבעיות סתם, אלא מעין שפות טבעיות מוגבלות ; השם ״שפה טבעית״ נשאר למען היוקרה הכרוכה בכך, אבל למעשה, מה שהם מתכוונים אליו אינו אלא אותן הלשוניות אשר עליהן דיברתי מקודם. זוהי אפשרות אחת. האפשרות השניה היא, במקום לעסוק בתיאוריות ממש, אשר לגביהן ראינו שהבעיה של ניסוח כללי המעבר היא מעבר לכוחות שלנו, לעסוק במיני-תיאוריות. לא לעסוק בתיאוריה ממשית, אלא במיני־תיאוריה ; לפתח, למשל, דקדוק של לשונות.

לצורך תרגול נעשו דברים כאלה באופן חלקי. קרנפ (R. Carnap) מגדולי הלוגיקנים של ימינו, עסק חלק גדול משנותיו, בפיתוח לשוניות ומיני-דקדוקים; בתקופה יותר מאוחרת — לרבות הכללים הסימנ-טיים. מובן מאליו שהשפות שלו היו מיני-שפות, אשר המרחק בינן לבין השפה הטבעית הוא בהרבה סדרי גודל, ומובן מאליו, שאין כל השוואה במידת הסיבוך של הכללים הסימנ-טיים שהוא רשם לשפות שלו, לבין מה שקורה בשפות הטבעיות.

הסיכוי היחיד להתקדם נראה לי בשני הצמצומים האלה.

הכל או לא כלום ?

לא נגיע אל היכולת לנהל שיחה אינטליגנטית עם מחשב באיזה נושא שהוא, וליכולת לתת למחשב כל תורה שהיא לבדיקה. אם מישהו חושב שמכיוון שאת זה לא נשיג, לא כדאי לעשות שום דבר; זו זכותו. אני אינני נוטה לתפישה הזאת של ״הכל או לא כלום״. לי נדמה, שלפחות אנשים אחדים, אנשים מובחרים, בעלי ידיעות לאין ערוך יותר טובות בסמ-נטיקה של השפות הטבעיות, מאשר רוב האנשים שעוסקים בכוון זה ברגע זה, בעלי ידיעות טובות מאוד בלוגיקה מתימטית, נוסף כמובן לידיעות טובות בבלשנות ; אם אנשים כאלה ימשיכו לערוך ניסויים בכיוונים שציינתי אותם, לצורך צמצום רמת ההישגים, הרי לי יש הרושם שזה מפעל שברכה טמונה בו, גם לגבי היכולת של המחשב, וייתכן מאוד שגם להבנה יותר טובה של תכונות השפות הטבעיות. לדוגמה — מה הוא זה שעושה אותן לכל כך סבוכות כפי שהן. אז נחדל להתלונן על כך ששפות טבעיות הן כל כך סבוכות. אני נוטה לחשוב שדרגת סיבוכן הינה בדיוק כפי שהיא צריכה להיות, כדי שישתמשו בהן לכל המטרות שרוצים להשתמש בהן. כל התלונות השגורות על מידת הסיבוך של השפות הטבעיות נראות לי כתלונות שווא לחלוטין. הן מבוססות על עצם חוסר ההבנה שלנו איזה מכשיר הוא שעומד לרשותנו ואיזה דברים מופלאים אנחנו יכולים לעשות בו. זה לא ישוער שנוכל להשיג את כל המטרות המופלאות האלה, עם יצור אשר יהיה דל יותר מאותן השפות, אשר סיבוכן גורם לנו מדי פעם בפעם מרה שחורה. נרכוש לעצמנו גם הבנה יותר טובה של מבנה התורות המדעיות. עדיין לא נגיע לידי כך שנוכל למסור למחשב את המשימה לבדוק עבורנו את התורות המדעיות, אבל לפחות נוכל להבין כך מה זו תורה מדעית.

אנשים גדולים ואשליות גדולות

ולבסוף, מלים אחדות על הנסיונות הנעשים בארצות-הברית, ע״י אנשים פקחים ביותר, לפסול את התמונה שציירתי כאן לפניכם.

ישנם הוגים החושבים שתקופת התיאוריות נסתיימה. כאן יש לנו מכשיר חדש, הם טוענים, מחשב אלקטרוני, שאנחנו צריכים, סוף סוף, להתחיל להבין את מלוא יכולתו; נבין שבמקום לכתוב תיאוריות באיזה תחום שהוא, כל מה שעלינו לעשות, הוא לכתוב תוכניות למחשבים. התכניות למחשבים הן היורשים החדשים של התיאוריות המיוחדות. זה נשמע יפה וקצת מזעזע. בין האנשים המחזיקים בדעות האלה, נמצאים אחדים מהאנשים החכמים ביותר שאני מכיר ; אזכיר כמה שמות — סיימון [h. Simon] שרבים מכם בודאי שמעו עליו, מינסקי [m. Minsky], בוברו [d. Bobrow] ואחרים. אלמלא ההערכה שאני מעריך אותם, אינני יודע אם הייתי מקדיש לדבריהם אלה רגע של מחשבה. היתכן שיש ממש בתפישה שהתכניות למחשבים יהיו היורשים הטבעיים לתיאוריות המיושנות, כך שבמקום לפתח תיאוריה פסיכולוגית, למשל, במקום כל הדברים המסובכים שיש עליהם כל כך הרבה ויכוחים, יספיק לכתוב תכנית ולראות במחשב איך ייראו הדברים.

עשיתי מאמצים רציניים, גם להבין את הלך הרוחות הזה וגם לבדוק פה ושם, מה מאחוריו. מסקנתי היא, עם כל ההערכה לאנשים האלה : יש כאן מעט ואולי — לא כלום! אלה הן אשליות, שנוצרו על רקע ההישגים הגדולים של המחשבים ; בין ההוגים הנזכרים אנשים שתרמו להתפתחות זו בעצמם במידה רבה מאוד. אני חושב שההישגים האלה העבירו אותם על דעתם. אלה הם האנשים אשר פיתחו את מה שידוע בשם ״אופן השיחה״ -[Conversational Mode], שבו משוחחים שורה שורה עם מחשב. פיתוח אופן אינטראקציה זה הצריך תיכנות מסוג מיוחד והם עשו בו גדולות. אך בשום פנים לא הצליחו לתת ביסוס-של-ממש לחלומותיהם.

לסיכום — השיחה האינטליגנטית עם המחשבים האלקטרוניים בשפה טבעית זמנה טרם הגיע. כדי שנוכל לעשות משהו בנידון בכלל, יש הכרח לצמצם את רמת השאיפות במידה רצינית מאוד. במקום לחשוב על שיחה עם מחשב אלקטרוני בשפה הטבעית, יש להסתפק בשיחה בלשנית. במקום לדבר על היכולת לבדוק תיאוריות-של-ממש בתוך מחשב אלקטרוני, יש להסתפק ביכולת לבדוק מיני-תיאוריות. במקרה זה יש סיכוי שתהיה נשורת מועילה מן הרגע הראשון, לא נשורת בעלמא, שמי יודע למה היא תביא, אלא נשורת מסוג מדעי. אולי תצמח מכך הבנה טובה יותר של מבנה השפה הטבעית והבנה טובה יותר של מבנה התיאוריה המדעית. אם הבנה זו תתווסף לנו, אינני יודע אם נהיה מאושרים יותר, או אם העולם המדיני ישופר ע״י כך, אבל יהיה בכך משום הישג אינטלקטואלי רציני, שעל כל פנים יהיה לכבודו של האדם. • •22