כמאתיים שנה לפני המהפכה התעשייתית, חזתה כבר היהדות את הקונפליקט בין האדם למכונה, בספור הידוע על הגלם מפראג. מאז נוספו יצירות רבות על נושא זה בכל תחומי האמנויות, שהמשותף לכולן — הסכנה המאיימת על האדם מצד המכונה.
לא מכבר תיקן הצייר הותיק פרי רוזנפלד את האימז׳ הקודר שדבק במכונה, באמצעות קולז׳ צבעוני ואופטימי שהכתירו בשם ״י.ב.מ.״
מצאנו את מר פרי רוזנפלד בביתו, מוקף עשרות תמונות המצוירות בטכניקות שונות. תערוכתו מצטיינת בהעדר ״איזמים״. לדבריו, הוא אינו שייך לזרם מוגדר, אלא מצייר בהתאם לרגש, כשהוא נוטל סגנון זה או אחר לפי מידת התאמתו לאטמוספרה שהנושא מעורר בו. כך גם קרה לתמונה ״י.ב.מ.״ שצירה המרכזי הוא הגלגל — יסוד המכונה. ״רציתי לבטא בצבעים, בצורות ובמספרים״ — אומר פרי רוזנפלד — ״את הדייקנות והסדר העומדים ביסוד כל דבר הקשור לאוטומציה. הכורסאות ? אלו מבטאות את ההמשכיות הקיימת בסדר״.
האין זה מוזר שהמכונה, הנחשבת כאויב מספר אחד של האמן היוצר, מתוארת על ידך בצבעים עליזים כל כך ?
״לדעתי, אסור לראות במכונה את האבסולוט־מונוטוני שלה, אלא את התועלת הטמונה בה. בזמן העבודה הרגשתי מעין מוסיקה של מכונות ונתתי לה בטוי צבעוני. אני מאמין שהתוצאות הפנטסטיות שאנו מגיעים אליהן בעזרת המכונה, צריכות לתת לנו שמחת חיים״.
מר פרי, במה בדיוק מושכת אותך המכונה ?
״אישית, לא הייתי יכול לעבוד ליד מכונות אלה, אך אני מתפעל מהקצב, מהדינמיות, מהסדר ומהיעילות שלהן״.
האם הסדר אינו מנוגד לטבע האמן ?
״בהחלט לא. אני לא יכול להתחיל בעבודה לפני שהכל מסודר במקומו באטליה״ לא בכדי נאמר שהציור הוא היותר מודרני מכל האמנויות.
