שגרת המעשים
שיגרת המעשים (יהודי של יום הכיפורים) – פרופ’ אסא כשר
מתוך: ידיעות אחרונות, “ליבוביץ שלי” – תלמידים, חברים וידידים מספרים על ישעיהו ליבוביץ איש המדע, הפילוסוף והאדם, במלאת לו תשעים שנה (הפקה: יהודית רותם).
“אני יהודי של יום הכיפורים”, אומר על עצמו ישעיהו ליבוביץ מדי פעם. לא יהודי של ראש השנה ולא יהודי של סוכות, לא של תשעה באב ולא של פורים. יהודי של יום הכיפורים, הצום הגדול, או בלשון העתיקה והתמציתית היאה גם ליהודי הזה של יום הכיפורים, “יומא”, היום בה”א הידיעה. ואכן, עיקרי יהדותו של ישעיהו ליבוביץ מתגלמים ביום הכיפורים, במובלע ובמפורש.
יהודי של יום הכיפורים הוא יהודי של הסידור יותר מאשר יהודי של התנ”ך. יהדותו עוצבה בכל הדורות, וההלכות שלה, גם כשהן לשם שמיים, הרי הן מעשה ידי אדם. לריטואל שלו יש, אם כן, גם מה שנוגע במישרין באמונה הצרופה, כמו הפרשה הראשונה של קריאת שמע, גם מה שאינו מעלה ואינו מוריד מבחינת האמונה החיה, כמו כל סדר העבודה של הכוהן הגדול בבית המקדש, וגם “מנהג שטות” (כפרות, לפי ה”שולחן ערוך”) וגם מה “שאין בו שום תקנה, רק רע” (“כל נדרי”, לפי הגאונים).
יהודי של יום הכיפורים הוא יהודי של ריסון הנפש. “ועיניתם את נפשותיכם” ביום הכיפורים אינו תביעה מופלגת לשקוע ביגון או להסתגף ביסורי תופת, אלא צו פשוט לפרוש, לחלוטין, למשך יממה, מחמישה תחומים יסודיים של החיים האנושיים. ביום הכיפורים פורשים מהם לחלוטין. בשאר ימות השנה מרסנים את הכוחות הטבעיים של הרצייה בתחומים הללו, מבלי לפרוש מהם כליל. זו כמעט כל התורה על רגל אחת.
יהודי של יום הכיפורים הוא יהודי של הפרוזה הערכית. יהודי של שגרת המעשים בעלי המשמעות הדתית. במרכזן של חמש תפילות היום הוא לא מעמיד רעיונות כלליים מופשטים, אלא דווקא מעשים אישיים קונקרטיים, הלא הם חטאיו. קטלוג החטאים הללו מעסיק אותו יותר מכל. הוא מכה על כל חטא, הוא מנסה לקבל על עצמו להתרחק ממנו, והוא גם יודע, כי במוצאי יום הכיפורים לא ממתין לו שום פרס, לא מובטח לו שום עולם חדש. ממתינה לו אותה פרוזה ערכית, אותה שגרה משמעותית, ממתין לו אותו מאבק שאין לו סוף, עם עצמו.
יהודי של יום הכיפורים גם יודע, כי עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שיירצה את חברו, כי גם אם ינהג “ברשות התורה”, עדיין ייתכן שיהיה בגדר “נבל”, לא בגדר אדם הגון.
ולימים, יהודי של יום הכיפורים, בינו לבין עצמו, הוא גם אדם של נר ושל הזכרת נשמות.
יום הכיפורים הוא יום מיוחד, מורכב, עמוק, וגם לא ממש גלוי לעין, לא ממש מוכר לרבים, לא ממש ברור לכל. הרבה ממה שיש בו, אין הבריות מצויים בו, אם משום שיש בו תמיד משהו הסמוי מן העין, אם משום שעל פי רוב יש בו משהו הנבצר מבינתם. ולא מעט ממה שהבריות מוצאים בו, לאמיתו של דבר אין בו, משום שלא יכול היה להיות בו, משום שלא היה לפי רוחו.
כך יום הכיפורים, כך יהודי של יום הכיפורים, כך ישעיהו ליבוביץ.
צילום: © ברכה ל. אטינגר