יעלי שלי
זאת הפעם הראשונה שאני לא יכולה לעצור. לא את מחוגי הזמן שהגיע ולא אותך.
יעלי שלי. נראה לי שארזת את כל התיק שלך לבד (אם ישאלו אותך בשדה התעופה…)
ויש בתוכו את כל מה שאת צריכה: ובעיקר – אומץ לב, כנות, מנהיגות, חמלה, העזה, חברות, עבודת צוות, יצירתיות, תמימות ואחריות.
את זוכרת שאחריות מתחילה באות א’ ומסתיימת באות ת’
כל המורות שלך תמיד אמרו לי “יעלי היא תלמידה שכל מורה חולמת עליה”
ועכשיו יעלי שלי, או כמו שאבא תמיד קרא לך יולה – את יוצאת לדרך. את לא תהיי לבד כי אני בטוחה שמיד יראו שם בזיקים את האור שהגיע לשם.
תקחי פנס כי אולי לפעמים יהיה לך שם חושך. אבל אנחנו יודעות שהחושך הוא רק רגעים ספורים אם בכלל מגיע ואת מומחית באיתור האור.
את לא תהיי לבד כי אני איתך
טוסי לך ילדה שלי.
הטיסה תכף יוצאת ועליה נמצאת הילדה שלי.
ולפני שעולים למטוס – הודעה:
תזכרי את המכתב שאבא כתב לכם כשנולדתם –
אני יודעת שהוא התכוון לרגעים מכריעים בחיים וזה אחד מהם:
“מה שיש לי להציע לכם הוא קו מנחה, שעשוי לעזור לכם להיות שלמים עם עצמכם בכל אשר תעשו או לא תעשו, כי הוא לא תלוי בהצלחה חומרית, לא מותנה בכיבושים ולא קשור בכוח ובהישגים, אלא בכם בלבד: הסיפוק מההליכה אחר צו מצפונכם.
את המצפן לקו מנחה זה תוכלו למצוא באמרה המיוחסת להלל הזקן: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. זה לא מצפן מושלם, הוא לא תמיד מדויק, אבל אינני מכיר מצפן טוב ממנו.”
אהובתי אני שוב מתגייסת לצבא והפעם לצבא האמהות.
והדרגה שלי תמיד תהייה טוראית.
טוסי לך ילדה שלי.
מצדיעה לך
אמא שלך
דניאל שלי אהוב ליבי מחמל נפשי
ממחר אני הופכת להיות אמא טוראית.
כל החפירות שלי עד היום, כל התזכורות שלי עד היום כמעט 19 שנה הולכות להסתיים באחת.
כבר לא אשאל אותך “דניאל מתי תבוא, דניאל לאיפה אתה הולך, דניאל תזכור לקחת… ”
העיקר קח את המפתחות לחיים כי יש לך צרור ענק.
מפתחות רבים תלויים עליו. מפתח לאהבה, חמלה, חברות, עזרה הדדית ורעות.
אני בטוחה שכל אחד מהמפתחות שיש לך יתאים לדלתות פתוחות וסגורות.
אתה מלך בלהיכנס ללבבות. מלך הלבבות!
אי אפשר לפספס אותך ומיד יראו את החיוך הרחב וחוש ההומור שניחנת בו.
גם כשכעסתי עליך מיד ידעת לעשות לי את החיוך השווה והשובה.
תשמש בו…
ותזכור את הכלל שלנו שעבד עד היום.
לא הולכים לישון עם כעס ועם תחושות קשות. תמיד תוכל להסדיר את זה.
אלוף הדיבט שלי.
כמה מאמץ השקעתי בלשכנע אותך… לעשות את המובן מאליו
תזכור שבצבא לפעמים אין הסברים יש מעשים.
אתה הולך ליחידה קרבית כי זה מה שרצית – “לתרום באופן משמעותי למדינה”.
ואני הולכת איתך – אמנם מרחוק אבל עם מחשבה צמודה.
בילדותך שרתי לך את השיר דני גיבור …אךְ לָמָּה, אִמָּא, לָמָּה זוֹלְגוֹת הַדְּמָעוֹת בְּעַצְמָן?”
עכשיו אני שואלת אותך את זה ובוכה הדמעות זולגות מעצמן.
אבא שלך היה גאה בך. נערי שגדל חיבוק של אמא משחררת
