נולדתם מחדש – דליה הוכברג, מקריאה נתלי פיינשטין

 

  להאזנה לחץ כאן

 כאילו נולדתם מחדש

חזרתם הביתה.

שלוש שנים בצבא.
הדרך לאיתקה הייתה ארוכה יותר.
הלכנו בדרך יחד וכל אחד לחוד. דרך ארוכה – עם הרבה מורדות, אך יותר מזה עליות.
בדרך הזו למדתם בעיקר כל אחד על עצמו ואני כמובן על עצמי.
ניסיתי לא להתערב, ולא תמיד הצלחתי. כמו תמיד…
דיברנו הרבה בטלפון ובעיקר, בכל יום שישי עשינו את השיחה השבועית שלנו (שאנחנו מקיימים במשך 18 שנה) – “הטוב והרע שהיה לנו השבוע” הוספנו לזה למי עשינו טוב השבוע ואחר כך מה קנינו השבוע ואחר כך “הטוב הרע והנערה” נפתחתם אלי כמו שמעולם לא חוויתי קודם לכן.
כשהגעתם הביתה לסופ”ש ביחד או לחוד, השמש האירה לי את כל החיים, והאור נכנס לתוך הבית.
כשחזרתם לבסיס הייתי צריכה להתרגל למעט חושך.
אף פעם לא הייתי לבד. ולא הייתי בודדה.
ועכשיו אתם בבית. אור בלילה וביום.
זוהי גם דרך שצריך להתרגל אליה.
ובמיוחד אני.
אתם גדולים, בוגרים ועושים כרצונכם. (קעקועים, עגילים באף ועוד…) אני מלווה אתכם בחיוך חיבוק והרבה אהבה.
אני יודעת שאבא שם למעלה מלווה אתכם איתי ( נו טוב, יעלי את לא מאמינה בזה אבל עובדה – הוא שולח לנו סימנים)
אני נזכרת ברגע הלידה שלכם – אבא עמד לצידי החזיק לי את היד וראה אתכם הראשון. הפיסקה שנתן לכם כציידה לחיים מלווה את כולנו גם עכשיו –
“מה שיש לי להציע לכם הוא קו מנחה, שעשוי לעזור לכם להיות שלמים עם עצמכם בכל אשר תעשו או לא תעשו, כי הוא לא תלוי בהצלחה חומרית, לא מותנה בכיבושים ולא קשור בכוח ובהישגים, אלא בכם בלבד: הסיפוק מההליכה אחר צו מצפונכם.
את המצפן לקו מנחה זה תוכלו למצוא באמרה המיוחסת להלל הזקן: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. זה לא מצפן מושלם, הוא לא תמיד מדויק, אבל אינני מכיר טוב ממנו. כוחו בפשטותו, כי הוא אוצר בתוכו את עקרונות הדמוקרטיה, הליברליות וכבוד האדם.”

מבטיחה לא להתקשר לשאול איפה אתם ומתי תבואו?
מקווה לעמוד בזה
ואתם גם צריכים להתרגל אלי.
תצליחו!

אמא