עשור ללכתו של צבי ינאי: דר’ יוסי זיו מקריא – רן בנימיני

להאזנה לחץ כאן        

כבר עבר עשור מאז שצבי הלך מאיתנו.  דר’ יוסי זיו

ימים קשים עוברים עלינו. עלינו הישראלים, עלינו היהודים. על העולם. מן הביבים יצאו כל עכברושי האנטישמיות להפיץ את המגיפה, ואני חושב לעצמי – טוב שצבי לא כאן. טוב שהוא לא חווה את הרוע המזוקק הזה, רוע שהתפרץ גם אי אז כשצבי היה תינוק באיטליה של מלחמת העולם השנייה, כשאמו הצעירה מתה ורק מטפלת בת עשרים, אידה ברונלי-לנטי, מטפלת בו ובשתי אחיותיו, ובאורח נס מצליחה לשמור עליהם בחיים. ואני חושב לעצמי מחשבה מנחמת שגם בזמנים נוראים מתגלה הטוב האנושי, שמצליח לשמור על גחלת של תקווה. וגם בימים השחורים עכשיו, מתגלים אנשים מופלאים בינינו ובאומות העולם, ואם יהיו אפילו רק ל”ו כאלה, יינצל העולם ואולי יגיע אור. מי ייתן.

אתמול דיברתי עם חבר, ושוחחנו על אנשים שהרשימו אותנו, אנשים שהשפיעו עלינו, אנשים שלמדנו מהם, אנשים מיוחדים, יוצאי דופן. לי שיחק המזל והכרתי לא מעט אנשים כאלה, אבל אם היו שואלים מי נמצא במקום הראשון הייתי עונה ללא היסוס – צבי, צבי ינאי.

את האישיות של צבי קשה לסכם. מה לא נאמר עליו? על תרומתו הגדולה להנגשת מדע, פילוסופיה, פסיכולוגיה, ספרות, קולנוע  ועוד ועוד לקהל הרחב בעשרות שנים של “מחשבות”. כתב העת הנפלא, שכל נער שרצה להעשיר את עולמו היה ממהר לבית יב”מ שנודע שגיליון חדש התפרסם, וחוטף גיליון מהערימה ליד השוער, כאילו מצא אוצר. אני הייתי אחד מהם. ואני זוכר את ההתרגשות, ההתלהבות מהמאמרים, מהראיונות וגם מהאסתטיקה של הגיליונות.

מי לא זוכר את ההתנצחות בין יהושע בר הלל לליבוביץ בשאלה “האם מחשב יוכל לחשוב”, ואת מאמריו של צבי על ספריו של איטאלו קאלווינו, ועל הסרטים של פיטר גרינווי, ועל תורת הקוואנטים ותורת היחסות. וראיונות על שירה עם הלית ישורון ועל כתב התנועה של נועה אשכול ועוד ועוד ועוד. אז איך אפשר לסכם אותו את צבי?

סקרנותו של צבי לא ידעה גבולות. על השולחן בחדר העבודה שלו, היו פרושים כתבי עת מדעיים לרוב, וספרים, ועיתונים  ומה לא. פעם ראיתי על השולחן ספר גדול במתכונת אלבומית, והספר היה על… נמלים (נדמה לי שהוא היה עיבוד עבודת הדוקטורט של אדוארד א’ וילסון, אבי הסוציו-ביולוגיה). אבולוציה ואתולוגיה (התנהגות בעלי חיים) היו אהבות גדולות של צבי.

והוא היה קורא הכל, ואחר כך יושב מול המחשב ומנסח את מחשבותיו ואת המאמרים שיכתוב. לא הכרתי מעולם אדם כל כך סקרן שכמוהו רצה לבלוע את העולם כולו.

והיו גם הספרים שפרסם – תחילה ספרים עיוניים שהיו אוספים של מאמריו וראיונותיו ולבסוף גם שני ספרי פרוזה, שחשפו את הביוגרפיה שלו, המרתקת והכמעט בלתי מסתברת. לא פלא שעניין המקריות בחיים ובמדע העסיקו אותו כמעט באופן אובססיבי.

מה עוד להוסיף ולמנות עוד על האוטודידקט המופלא הזה, המופלא באמת.

הייתה לצבי מן הילה של ידען יודע כל אבל גם של “גבר גבר” (והקרחת היול ברנרית הוסיפה לתדמית), וזה יצר יראת כבוד – ואני, מרחוק, כנער, כמעט הערצתי אותו. מזלי הטוב גרם לי להכיר אותו, והפכנו לחברים. ואני כל כך התרגשתי.

צבי, לא היה אדם קל, בין היתר בגלל הפרפקציוניזם שלו, אבל עבורי זה היה שיעור מצוין לחיים.

וצבי התגלה כחבר אמיתי ש”לא עושה חשבון” ולא חוסך מאמצים, כשחבר זקוק לעזרא. ועל כך יכולים להעיד לא מעט אנשים.

והייתה בו יושרה אמיתית ולא מן הפה אל החוץ, לא כזאת של מומחים לאתיקה.

והילדים, הו, הילדים. כמה אהבה הייתה בין צבי לילדיו, במיוחד בינו ליעל ודניאל. כמה סיפורים סיפר להם, כמה ספרים קראו ביחד, כמה “השקיע” בהם בשאלות, בחידות, במשחקים, בשיחות. איזה אושר זה היה לו ו”לילדים”, ששניהם כבר אחרי שירות צבאי. ולא לשכוח את ה”עזר כנגדו”, דליה הבלתי נלאית, והם היו “צוות מנצח”. דליה העלתה את כל מפעלותיו של צבי לרשת, כך שהוא ממשיך לחיות.

מה היה צבי עושה עכשיו? מה היה אומר על המצב? האמת היא שאני לא חובב של שאלות כאלה, שאינן אלא מה שהשואל היה רוצה שצבי יגיד – אם זה מתאים לדיעותיו של השואל. כמי שהכיר את צבי, אני לא בטוח שהיו מנחשים. צבי היה מקורי ולא תמיד הלך עם הזרם שאתו “אמור” היה ללכת.

בדבר אחד אני כמעט בטוח – לו חי היום, היה צולל לנושא האינטליגנציה המלאכותית וכל הצ’אט הזה, לומד לעומק ואחר כך כותב מאמר ענק, כדי שהדיוטות כמוני יבינו קצת יותר.

נוח על משכבך בשלום צבי. ותודה על כל מה שהענקת לנו, לי.