צבע אדום

                                                                                                                                                                         להאזנה לחצו כאן

 

   צבע אדום.

 כשעזבתי את הקיבוץ היו לי שלוש משאלות לב:

1. לכבס במכונת כביסה
2. לנגן בחליל צד שלי ולא של הקיבוץ.
3. שיהייה לי אוטו קטן ואדום.

את מכונת הכביסה וחליל הצד קניתי די מהר. בשביל לקנות מכונית הייתי צריכה לעבוד ולחסוך. הייתי בצבא קבע וחסכתי.

היום הגדול הגיע ואני בדרכי לקבל את האוטו שלי.

לפני שהגעתי לחברת פיאט התקשרתי פעם נוספת לביטוח שלי לבדוק שהביטוח מופעל.

האוטו הקטן והאדום חיכה לי ואני רצתי אליו בשמחה. גם הוא חייך אלי ואמר “הו טוב שבאת…”

עוד קצת עניינים משרדיים והאוטו שלי ואני שלו.

יום קודם התקשרתי לכל החברים שלי והודעתי היום בשעה 1600 סיור ראשון בכל העיר איתי ועם ביאנקה שלי.

נסעתי בגאווה בעיר, עם חיוך ענק שהופיע פעם שניה בחיי כשראיתי את התאומים שלי בחדר הלידה.

החנתי את האוטו ליד הבית – בדיזנגוף 256 . עליתי במדרגות ונכנסתי לדירה שלי, שם קרצה אלי גם מכונת הכביסה ועוד רגע הייתי מוכנה לנגן כמו Thijs Van Leer

חצי שעה עברה וצלצול באינטרקום “תפתחי משטרה”

“די שוקי” אני אומרת. “שוב אתה עובד עלי”?

“לא לא תפתחי זה משטרה” אני הופכת ללבנה פותחת את הדלת ושוטר אמיתי ניצב על  מפתן הבית.

“גברת, תסלחי לי  יש לך אוטוביאנקי אדומה?” “כן  כן”  אני עונה כולי מחוייכת.

“היא נשרפה – בואי תרדי”

צלילי סירנה, ערפל בראשי ואדמומיות על פני. אני יורדת במדרגות ורגלי כושלות, על הכביש עומדת ביאנקה שלי שרופה כביום היוולדה. אני מציצה לתוך מה שנשאר ממנה ורואה סטלגמיטים וסלגטיטים.(לא סתם למדנו מה זה)

האוטו האדום והקטן שלי נשרף. זה אמיתי.

“מה, למה, איך, מתי”???

טלפון למי מי?

לביטוח – הם כבר לא ישכחו אותי לעולם.

לפיאט – הם התחננו לפנות את האוטו מיד. (שדבר טעות הייצור לא ייוודע בחוצות)

לשוקי ולכל החברים – “אל תבואו אין אוטו הוא נשרף…”

כעבור שבוע קיבלתי אוטו קטן ואדום (“לא לא אני לא רוצה לבן עכשיו – רק אדום”)

שנתיים אחרי כן, קיבלתי חשבון ממכבי אש – חיוב על הוצאות הכיבוי.

חייכתי…

נקשרתי בעבותות לצבע האדום