תמיד אמרת לי שאין מה לדאוג – דליה הוכברג

תמיד אמרת לי שאין מה לדאוג

צבי, סאני שלי

מלחמה

תמיד אמרת לי שאין מה לדאוג , “רק כשיגיע הרגע תדאגי”

צבי – הגיע הרגע הקשה מכל. מדינת ישראל שכל כך אהבת, במלחמה. אתה כבר ראית כמה מלחמות בימי חייך. גם אני . אבל כזו לא הייתה מעולם.

עשר שנים שאתה איננו. כל יום אני חושבת עליך. בבוקר, בערב, בלילה עכשיו במלחמה.

היית שולח לי סימנים. מכוון אותי בדרכים שלך לקרוא את תמונת המצב.

אתה הפסקת לשלוח לי את הסימנים. גם אצלך שם למעלה יש מלחמה?

הילדים שלנו בבית, אחרי שניסו להתנדב לצבא. דניאל עד עכשיו מחכה שהיחידה שלו תתקשר אליו.

הם כבר גדולים ואני לא מתערבת בהחלטות שלהם. אני שמחה שהם בבית איתי.

לפני שבועיים משעול ינאי – שאותו קראתי על שמך, השביל מאחורי הבית שהיית הולך עם לולה הכלבה שלנו, לבש חג.

איתי נבט צייר אמן גרפיטי צייר חלק מהמשעול בציורים ומשפטי השראה.

אתה נמצא שם במלוא הדר ויופי.

אני הולכת לשם כמעט כל יום. עומדת ליד הציור שלך נוגעת בו ומנשקת את פניך.

אני רוצה לעשות טקס מכובד, אני יודעת שתהייה שם מלמעלה. אני ארגיש אותך.

בוא צבי שלח לי סימנים…