תשע שנים בלעדיך – היית מאמין? – דליה הוכברג, מקריאה נתלי פיינשטין

צבי שלי

תשע שנים – היית מאמין?

אני מדברת אליך כל יום – כן כל יום. מזכירה אותך ונושמת את הזיכרונות שלנו ביחד.

אתה יודע שאני בטוחה שאתה כאן איתנו. בבית, עם הילדים ועם המחשבות שלי. לפעמים אני חושבת שאולי אני קצת מגזימה, אבל אתה לא שולח לי סימן להפסיק.

ואתה טוב בסימנים.

אם היית כאן היום, אתמול וגם מחר מה היית חושב, או אומר על המדינה שכל כך אהבת. על הצבא שהערצת, על הממשלה שתכף תקום?

אני חושבת שהיית אומר “ אלוהים צריך להוכיח לי שהוא קיים, והוא עדיין לא עשה את זה“

והוא לא מוכיח לאף אחד.

רק היום קראתי שמדענים הפיקו במעבדה אנרגיה באותו אופן שהשמש בוערת.  כזה יפעל אני כנראה אהיה איתך שם למעלה.

ואז יהיה לנו עולם טוב יותר.

הילדים שלנו עושים חיל. דניאל נסע לטיול לדרום אמריקה ואני יחד אתו על המסלול. לא חופרת, רק מכירה את העולם שלא הייתי בו.

יעלי שלנו התקבלה לעבודה שכל כך מתאימה לה – עבודה ערכית ותורמת לחברה.

המונדיאל בעיצומו ואתה היית נהנה מכל רגע. נראה לי שארגניטה עם מסי ייקחו.

ועד יום ראשון – שבו נדע מי ניצח ארגנטיה או צרפת, אני שולחת לך געגועים בלי קצה.

ותזכור לתת לי סימן.

דליה שלך

זה הנוף שדניאל שלנו רואה