הקדמה:
מה קורה כשאתה הופך שאלה על פיה? לפי ספרו של ארתור קסטלר THE ACT of CREATION מתקבלת הלצה מבדחת — אך באותה מידה עשוייה להתקבל שאלה חדשה, מקורית ומענינת. זה המשל, מה הנמשל? למן הופעת המחשבים האלקטרוניים עוסקים אנשים במציאת הקבלות בין המחשב למוח. והנה באה קבוצת אנשים והופכת את היוצרות: באיזו מידה מתנהג המוח כמחשב?
רשימה בנושא זה התפרסמה בחוברת oar, היוצאת מטעם סוכנות המחקר של חיל האויר האמריקני, שאת עיקרה אנו מביאים כאן.
שטף נתונים זורם ללא הפוגה למוחנו בכל שעות היום. אנו קוראים, רואים ושומעים. אנו נוגעים, טועמים ומכוונים את פעולותינו המוטוריות. ע״י הוראות קבועות מראש במוחנו מחליטים אנו האם וכיצד לפעול בהקשר לנתון חדש כלשהו. קובץ הוראות אלו נקרא בלשון המחשב, תכנית. התכנית היא תמציתו של נסיון החיים שלנו, בנוסף לדחפים ולצרכים אינסטינקטיביים.
אולם, בו בזמן שהתכנית מדריכה את התנהגותנו בתגובה לנתון חדש, מעדכן הנתון החדש את התכנית ומשנה אותה. זהו תהליך הלמידה. אלא שרוב הנתונים היום-יומיים הנקלטים הם בבחינת מידע תפל, שאותו צריך למיין ולסלק מהזכרון. את הנותר יש לארגנו לפי סדר העדיפות, בהתאם לתועלתו הפוטנציאלית. תהליך זה, המהווה צורה מסויימת של רה-תיכנות, נעשה בשעה שהמוח נמצא במצב של ״ניתוק״ (Off Line), שפרושו בשפת המחשב — הזמן בו אין המחשב מקבל או מעבד נתונים חדשים. במילים אחרות, תהליך מיון הנתונים נעשה במהלך שנתו של האדם.
חידת הראם
הדגם הראשוני הוצא לראשונה בשנת 1956 ע״י אוונס (C. Evans) וניומן (T. Neivman) מהמעבדה הפיסיקלית הארצית, טדינגטון, אנגליה. מאז פיתחו חוקרים נוספים באורח עצמאי, וביניהם ד״ר אדמונד דיואן (Edmond Dewan) מה-Afcrl, דגמים דומים. ד״ר דיואן הרחיב ושכלל את הדגם ושקל את אמינותו נגד שורה של מצבים פיסיולוגים ופסיכולוגים בדוקים. אפשר ליישם את הדגם המורחב של ד״ר דיואן למחקרים העוסקים בהשפעת סמים, תהליכי למידה, היפנוזה, מניעת שינה, חבלות במוח, פסיכוזה, ועוד. אחת האימפליקציות החברתיות החשובות, למשל, נובעת מהעובדה שתיכנות המוח זוכה לביטוי מודגש בחייו של אדם בתקופה הסמוכה ללידתו ותיכף לאחריה. לדברי ד״ר דיואן, התיכנות והרה-תיכנות נעשים רק בשלב מסוים של השינה, הידוע בתור שנת הראם (Rapid Eye Movements), המאופיינת ע״י תנועה מהירה של גלגלי העיניים. שנת הראם של אדם מבוגר תופסת 21% לערך משעות שנתו. מחקרים שנעשו על שנת הראם הורו, כי אם מונעים באופן שרירותי מאדם את שנת הראם לתקופה של למעלה מיומיים-שלושה מגלה התנהגותו תופעות פסיכוטיות מובהקות, כגון: עיוות המציאות, הלוצינציות וכדו’.
מצב כמו-פסיכוטי זה, אם לחזור לאנלוגיה של המחשב, הוא תוצאה של עומס-יתר במאגר הזכרון, לאחר שנשללה מהמוח האפשרות לפנות מהזכרון את המידע ותכניות השיגרה — שאין בהם כבר תועלת, או נמנע ממנו לסדר מחדש אלמנטים תכניתיים בצורה יעילה יותר.
מהמחקרים שנעשו על שנת הראם בעזרת דגם זה, התקבל מספר רב של מסקנות. הדגם משמש בסיס למכלול חיזויים — אשר מרביתם נובעים ממחקרי שנת הראם, ויתרם עדיין ספקולטיביים. אחד החיזויים הבולטים ביותר, למשל, הוא, שאם מונעים מאדם לתקופת מה את שנת הראם, הוא יצרוך כמות עצומה של18 שנת ראם — מיד לכשיאופשר לו הדבר. כמו כן אפשר לצפות, שפעולה שיכלית אינטנסיבית וריבוי גרויים במשך היום יאריכו את שנת הראם; בעוד בידוד או סמים מרגיעים יקצרו את מישכה. ואמנם, מסקנות המחקרים מאמתים חיזויים אלו.
שנת ראם כפונקציה של גיל
אם התיכנות (יצירת קובץ בסיסי של הוראות) והרה-תיכנות (שינויים בתכנית) מתבצעים רק בשנת הראם, יתכן ויהיה זה מאלף להתיחס לשנת הראם כאל פונקציה של גיל.
לפי הדגם יש לצפות לירידת שנת הראם עם ההתבגרות. הטעם לכך הוא, שעם ההתבגרות צריכים לחול מספר מועט יותר של שינויים בתכנית, כיוון שהמטרות הבסיסיות, המיומנות המוטורית, הדחפים ושטחי ההתענינות של האדם (שהם התוצר של התכנית) מתחזקים, הופכים להרגל, ועל כן נתונים פחות לשינויי התאמה וסיגול יום-יומיים. שנת הראם מתחילה לפני הלידה; בשנתו הראשונה של הנולד היא תופשת 60% — 70% בערך משנתו. משך שנת הראם פוחת עם ההתבגרות עד אשר הוא מתייצב ל-21% בבוגר. תיכף ללידה, ובשנים הראשונות — כאשר המוח ״יוצק״ את המסלולים הפונקציונליים הראשוניים, העתידים ללוותו כל חייו, אנו יכולים לצפות לאחוז גבוה של שנת ראם.
הוא עדיין גבוה בתקופת הבגרות, כאשר התכנית הבסיסית טרם הושלמה והיא עושה דרכה תוך טעיה ולמידה.
עם הבגרות הגופנית מתכוננת קבע התכנית הבסיסית, אך היא נתונה עדיין לרה-תיכנות יומי.
קובץ התהליכים המאוחסן במוח סובל מפגיעות קבועות, עקב הפסדם של 10.000 נוירונים בערך, שמאבד המוח מדי יום ביומו. כדי להתגבר על פחת זה, חייב המוח לשנות בשוטף את מיקומן של הוראות התכנית — לרבות אותן הוראות שבראש סולם ההיררכיה. מיקום מחודש זה מתבצע בזמן שנת הראם.
אפשר גם להתייחס להפסד הנוירונים היומי כלחבלות קטנות במוח. מה קורה לשנת הראם לאחר נתוחי מוח? הנסיונות הראו תוספת נכרת בשנת הראם, המוסברת ע״י ד״ר דיואן בצורך למקם מחדש את הוראות התכנית. בדומה לכך גדלה שנת הראם כאשר משתנים דפוסי התנהגות בסיסיים הקשורים ברפלקסים. הנסיונות הראו, כי חלה עליה תלולה בשנת הראם אצל אנשים שחבשו משקפיים בעלי ראות ימין-שמאל הפוכה. גם כאן אפשר להסביר את תוספת שנת הראם בצורך של המוח לתכנת (במהירות) מחדש שורה ארוכה של הוראות הקשורות בתהליך הראייה.
בשנתיים האחרונות דן ד״ר דיואן, בין השאר, באי-אלו אימפליקציות של הדגם. אחת מהן היא ההיפנוזה. מענין להניח, שבעזרת טרנס היפנוטי אפשר ל״נתק״ את המוח לזמן מה ולתכנת אותו ישירות ללא שנת ראם. עם היקיצה מעבד המוח את הנתונים הזורמים אליו בהתאם להוראות התכנית שהוזנו למוח בשעת התרדמה ההיפנוטית.
באיזו מידה קרוב התיכנות העצמי הספונטני של המוח לפעולות התיכנות הידועות של המחשבים? — אין איש יודע. אולם, כשמסתכלים ומשווים את הפונקציות שמבצע המוח עם פעולות המחשב, מתגלה דמיון רב בין השניים. במובן זה עשוי המחשב לשמש כדגם — בדיוק כפי שהאטום של בור משמש מעין דגם מטפורי — בעל תועלת מירבית להבנת התהליכים השיכליים. • • 19
