בשלהי מלחה״ע השניה (לפי זכרוני — בסתיו 1944) דיווחו העיתונים באחד הימים על שני נאומים חשובים, שנישאו בעת ובעונה אחת, ושניהם דנו במשמעותם של המאורעות העצומים המתרחשים. הנואם האחד היה — נואמת: אלינור רוזוולט, והיא הגדירה את המגמה, שהיא לבדה מצדיקה את נפילת הקרבנות והפלת הקרבנות במלחמה — ״השגת האינטרס האנושי העליון, שהוא עולם שבו תובטח כוס-חלב בכל יום, לכל ילד, ללא הבדל גזע, אומה, דת או מעמד״. באותה שעה נאם, מן העבר האחר של האוקיאנוס השקט, הגנרל טוג׳ו, ואף הוא עמד על ״הערך האנושי העליון״ המצדיק את המלחמה ועושה אותה כדאית — ״המוות למען הקיסר וההקרבה העצמית למען הכבוד״.
מה הדרך החישובית להערכת שני ״הערכים״, או ״האינטרסים״ הללו, זה לעומת זה, ועל סמך איזה חישוב נכריע אם להסדיר את המציאות החברתית — את המשטר, את הכלכלה את החינוך — בהתאם למגמה המבוטאת על ידי אלינור רוזוולט או ע״י הגנרל טוג׳ו ?
כשעלו הנאצים לשלטון בגרמניה, נאם גרינג בפני אנשי-שלומו ואמר, שעל האומה הגרמנית הברירה ״בין חמאה ובין תותחים״ — והיא ביררה כאשר ביררה.
שוב כאן לפנינו שני סמלים לשתי פרוגרמות חברתיות-מדיניות-חינוכיות: המגמה לסיפוקם של האינטרסים האישיים והפרטיים המוחזקים ״טבעיים״ — לחם לאכול, בגד ללבוש, קורת-גג מעל לראש; ולעומתה המגמה לסיפוק אינטרסים קולקטיוויים מסויימים — של אומה, של מדינה, של גזע, של מפלגה, של מעמד — סיפוק שאינו אפשרי אלא על חשבון סיפוק צרכי הפרט, עד כדי נטילת חייו. מה מהם עדיף? לכאורה, ״עדיפות״ היא מושג כמותי, ואעפ״כ אין כל אפשרות לחישובה, משום שבמקרה זה היא מתייחסת להערכה ערכית, ז.א. איכותית. אין מושג בעל משמעות כמותית מובהקת יותר מאשר ״גדול״. כל ״גדול״ המופיע בהיגד מדעי משמעותו ערך מספרי מסויים, בין אם ערך זה ידוע לנו בפועל או אינו ידוע — עכ״פ ברור שהוא בגדר קביעה ע״י חישוב. אם נחלקו שני אסטרונומים בדבר שתי גאלאכסיות, אם מרחקה של ג1 מן הארץ גדול מזה של ג2 או להיפך — ייתכן שאין ההכרעה ביניהם אפשרית במצב הנוכחי של התצפית האסטרונומית, אולם ודאי הוא שיש הכרעה אובייקטיבית ביניהם, ז.א. הכרעה ששניהם על כרחם יקבלוה. לאחר שמדידות טריגונומטריות (של פאראלאכסה), מדידת תקופות תנודות-האור של כוכבים משתנים, מדידת סטיית-האודם בספקטרום וכד’, יבוטאו במספרים שמהם ניתן לחשב (במחשב או זולתו) איזה מרחק גדול יותר. ודאות זו נובעת מן העובדה שלגבי המונח ״גדול״ בהקשר זה ניתן לשאול: ״כמה גדול״? אולם אם אומר אדם: ״גדול הנהנה מיגיע-כפיו יותר מירא-שמים” ויש חולק על כך — לא ניתן להכריע ביניהם הכרעה אובייקטיבית (ז.א. הכרעה שתחייב את שניהם מבחינת הכרתם) ע״י מדידה שאפשר להעלותה על הדעת, וממילא — גם לא ע״י כל חישוב. ואל תישמע כאן טענת- ההבל שמחלוקת זו ״חסרת מובן״: מובנה הברור (אך לא ברור מבחינה כמותית) משתקף בעובדה שמסקנות-למעשה, שונות זו מזו, נובעות מכל אחת משתי העמדות במחלוקת זו.
פרופ׳ בר-הלל טוען, ״שהטיפול הכמותי בא שני שלבים אחרי הטיפול האיכותי, כשהשלב ההשוואתי מופיע ביניהם״. נניח, שבמשפט-גירושין על השופט להחליט בדבר מסירת ילדי הזוג המתגרש לאביהם או לאמם, והחוק קובע שהקו המנחה הוא ״טובת הילדים״: אם במקרה הנידון יוטב להם יותר אצל אביהם או אצל אמם. אולם כיצד ייקבע ״יותר״ זה, אם למשל — אצל אביהם מובטחת להם סביבה תרבותית (באחד המובנים של המושג ״תרבות״) יותר, ואילו אצל אמם — רמת-חיים גבוהה יותר? או אם אצל אביהם מובטח להם חינוך לתורה ולמצוות, תוך הינתקות מן המולדת, ואילו אצל אמם — הישארות במולדת, תוך עזיבת אורח-החיים הדתי? מהו כאן ״השלב ההשוואתי״ שיאפשר חישוב של היתרונות והחסרונות של שתי ההכרעות? בסופו של דבר אין כאן אלא ״דין הניין לי ודין לא הניין לי״, ובין שתי ״ההנאות״ אין הכרע חישובי אוביקטיבי.
אין הכרע אובייקטיבי — ז.א. חישובי — בין מגמות, שאיפות, אינטרסים, צרכים. אין לאדם צרכים או אינטרסים שהם אוב10ייקטיביים, ז.א. ניתנים להערכה חישובית, שלא יוכל לערער עליה מי שמבין אותה.
אין לאדם צרכים אלא אותם שהוא חש בהם כצרכיו, ואין לו אינטרסים אלא האינטרסים הסובייקטיביים שלו, אינטרסים שאדם אחר אולי אינו מודה בהם.
אין לנו קנה-מידה מחוייב-השכל כדי להעריך את עמדותיהם של הגנרל טוג׳ו ושל אלינור רוזוולט, זו כנגד זו, או להערכת עדיפותם של ״חמאה״ ושל ״תותחים״.
אין ספק, שנמצאים (בייחוד באמריקה) תמימים (או מיתממים) אשר ישתדלו להסביר לטוג׳ו, שכוס-חלב לילד הוא ״אינטרס אובייקטיבי״ של היאפאני, ואילו הכבוד או התהילה — אינם אלא ״אינטרסים סובייקטיביים״ שלו. אולם מה נעשה, אם לטוג׳ו (ולרבים כמותו) מורגש הצורך בתהילת הקיסר או במות-גיבורים יותר מאשר הצורך בכוס-חלב לילדם? אין גם מקום לטענת ״הקיום״ כבסיס אובייקטיבי להכרעה — שרק מסכת מסויימת של ערכים ושל מסקנות הנובעות מהם למעשה מאפשרת את קיומה של החברה או אף את קיומו של האדם, ואילו מסכת מסויימת אחרת חותרת תחת קיומם: שהרי ״שלב השוואתי״ זה הוא עצמו שנוי במחלוקת, ואין האדם מוכרח — מבחינה הכרתית – לראות בעצם הקיום ערך עליון החייב להנחות את הכרעתו.
מה ניתן לחישוב — ומשום כך להכרעת המחשב — ומה לא ניתן לחישוב? אם תישאל השאלה: מה צבעו של לבוש זה – ירוק או אדום? ומאה בני-אדם יענו ״ירוק״ — אין זה אומר כלום: יתכן (1) שכולם משקרים, (2) שכולם עוורי-צבע ואינם מבחינים בין אדום לירוק, (3) שכולם סכיזופרנים ההוזים הזיות אופטיות. מה נעשה, אם יטען פלוני שהלבוש ירוק, ואלמוני — שהוא אדום?
ואעפ״כ תיתכן תשובה אובייקטיבית על שאלה זו — תשובה שבאמיתותה יודה גם עיוור-הצבעים וגם הסכיזופרני (אם לא איבד את האינטליגנציה), ולעומתה לא ייתכן היגד של שקר: אפשרות זו נובעת מתרגומה של השאלה הנ״ל לשאלה המכוונת לאורך הגל של האור המוחזר מן הלבוש — אם ˚5000A או ˚7000A. התשובה על שאלה זו ניתנת ע״י מדידה באינטרפרומטר, וזו יכולה להיעשות גם בידי עיוור-צבע (שהרי אין היא מחייבת אבחנה בין צבעים אלא מדידה של רוחב פסים) וגם בידי סכיזופרני (בעל אינטליגנציה), ושניהם יגיעו לאותו מימצא שאליו יגיעו במדידה זו גם אדם שפוי בדעתו ובעל כושר תקין של אבחנת-צבעים, ומימצא זה יכחיש כל היגד של שקר. הכרעה ״אובייקטיבית״ תיתכן לגבי הצד הכמותי (של אורך-הגל), אך לא תיתכן לעולם לגבי תחושת הצבע, שהיא איכות. אולם אם תישאל השאלה: האם הלבוש בעל צבע זה הוא יפה — ז.א. מוצא חן בעיני מישהו, ובה תיפול מחלוקת — אין מדידה ואין חישוב (וממילא אין מחשב) שיכול להכריע ביניהם. לא ניתן להציג למחשב שאלה שאינה ניתנת לרדוקציה לחישוב כמותי.
אולם לא רק שאלת המגמה, או הערך, אינה ניתנת לטיפול במחשב, אלא אף שאלת הכדאיות, משום שזו כרוכה תמיד בשאלה: ״כדאי — מאיזו בחינה?״, כשאף אחת מן הבחינות אינה בגדר הערכה כמותית. נניח, שממשלת איסלנד מחליטה לגדל תפוזים באי, ולשם כך תייבא שקי אדמה פוריה מארצות-הדרום ותכסה בעפר זה את הטרשים באיסלנד, תקים חממות ענקיות לחיקוי התנאים האקלימיים הדרושים, תשתמש בקרינה אולטרא-סגולית לחיקוי אור-השמש, וכו’, וכל הנתונים הכמותיים האלה יסופקו למחשב שתוכנת באופן המתאים, ועליו לענות אם הדבר כדאי. רק אם הכדאיות מוגדרת מתחילה ככדאיות כלכלית, יוכל המחשב לתת תשובה ברורה. אולם ייתכן שהכדאיות לגבי שליטי איסלנד היא הסיפוק הנפשי שיהיה להם מהופעתם בעולם כייצואן של תפוזים, ולשם השגת מטרה זו הם מוכנים להוציא על הפרוייקט הזה את הכספים המשמשים היום לשירותים סוציאליים, לחינוך וכד׳ — כיצד נוכל לתכנת את המחשב לענות על השאלה: מה עדיף — רמת-חיים גבוהה, תוך ויתור על גידול תפוזים, או גידול תפוזים תוך הנמכת רמת-החיים?
ההבדלה בין קטיגוריות כמותיות ובין קטיגוריות איכותיות היא מן המובהקות ביותר, ואינה ניתנת לטישטוש ע״י שום פלפול. כל נסיון של רדוקציה של בעיית איכות לטיפול כמותי ע״י הכנסת ״טיפול השוואתי״, יש בו משום מערכת על הדרוש (petitio principii), מאחר שאין למצוא קנה-מידה להשוואה, אלא על סמך הנחות מסויימות שמשמעותן איכותית, ואינה ניתנת לחישוב. בזה נקבע הגבול ליכולתו של המחשב: לא ליכולתו לענות על שאלות מסויימות — שהיא בעיה טכנית, אלא ליכלתו להיות נשאל על שאלות מסוימות — שהיא בעיה עקרונית.22
