הקדמה:
אחד מסימניה הבולטים של התפתחות השירותים הרפואיים בזמננו הנו העליה הגדולה במספר הבדיקות המעבדתיות, הנערכות במרפאות, בבתי-חולים ובמוסדות רפואה שונים. הכפלת עומס העבודה במעבדות הקליניות, אחת ל-5 שנים, הנה תופעה שכיחה. הבדיקות הכימיות, הבקטריולוגיות, ההמטולוגיות וכיוצא בהן, הנן אמצעים דיאגנוסטים ממדרגה ראשונה, שהפכו חלק מן השגרה ברוב הבדיקות הרפואיות.
בארצות המפותחות אנו עדים לתופעה של בדיקות רפואיות המוניות (MASS SCREENING) לאוכלוסיות שאינן בחזקת פציינטים, במסגרת מאמצי הרפואה המונעת.
חלק ניכר מתהליך הבדיקה הכללי של הפרט במסגרת תכנית מעין זו, תופשות הבדיקות המעבדתיות. בשיטות המשוכללות של MASS SCREENING (כגון זו של ה-KAIZER FOUNDATION בארה״ב) עוברים הנבדקים כשתי עשרות תחנות, אשר בכל אחת מהן מבוצעת פעולה מסויימת, כגון: בדיקה ע״י רופא, שיקוף רנטגן, לקיחת דגימות דם ושתן לבדיקה מעבדתית ועוד. כעבור שעתיים-שלוש מתחילת התהליך נאספות תוצאות הבדיקות השונות לתחנה אחרונה בה מסכם רופא את מצב הנבדק. ברוב הארצות אשר בהן חלה עליה כמותית במספר הבדיקות המעבדתיות הסתמנו קווים אופיניים מקבילים בכוון של עליה בהוצאות הבדיקות ומחסור בכוח-אדם מקצועי.
25% של הבדיקות – משובשות
אספקט אחר, המטריד את מנוחתם של אנשי הרפואה, הוא אחוז הדיוק הנמוך של הבדיקות המעבדתיות. לאחרונה מונתה בארה״ב וועדת מומחים אשר בחנה נושא זה והגיעה למסקנה המדהימה, כי על כל 4 בדיקות מעבדתיות רפואיות, מכל סוג שהוא, אחת מהן שגויה.
השגיאה, או הטעות, עלולה לקרות בכל אחד מהשלבים הרבים של התהליך — מהזמנת הבדיקה ע״י הרופא ועד לרישום התוצאה בטופס. כלומר, שהטעות עלולה ליפול לא רק בשעת תהליך הבדיקה, אלא גם במהלך הרישום ע״י הרופא, הלבורנט והפקידה. מענין לציין בהקשר לזה, כי הזמן הנדרש לעבודת הניירת סביב בדיקה אחת, עולה שלושה מונים על הזמן הנדרש לעריכת הבדיקה גופה. התפתחות זו נתנה דחיפה חזקה להחדרת מיכון ואוטומאציה במעבדות. אחד ממכשירי המיכון הנפוצים במעבדות הביוכימיות, באר״ב ובאירופה בעיקר — והמצוי גם בישראל, הנו הAUTO-ANALIZER.
מכשיר משוכלל זה מסוגל לבצע אנליזות כימיות לשורה שלמה של בדיקות, כגון: גלוקוזה, דו-תחמוצת הפחמן, אלבומין (סוג של חלבון) כלוריד וכו’ — באופן אוטומטי, במהירות של בדיקה לדקה או יותר.
עשרות מבחנות עם דגימות של החומר הנבדק (כגון, דם או שתן) מושמות על ״תוף המבחנות״, הסב על צירו בקצב מתאים. החומר נשאב מהמבחנות אוטומטית, נבדק, והתוצאות נרשמות בצורה גראפית. אולם בזאת עדיין לא תם המעגל האוטומטי.
צעד נוסף, הבא להעמיק את האוטומציה במעבדות הקליניות, מושג ע״י הפעלת מערכת איסוף נתונים מסוג י.ב.מ. 1080, המזהה אוטומטית את הדגימות (משלל המכשירים במעבדה), קוראת את התוצאות בצורתן האנלוגית (הרכב כימי, מתח חשמלי וכד), הופכת אותן לאינפורמציה סיפרתית, ויוצרת בסוף כרטיס מנוקב, או סרט נייר, הנושא את שם הפאציינט ואת תוצאות הבדיקות.
שילוב מערכת איסוף הנתונים בעבודת המעבדה
להדגמת פעולתה של מערכת איסוף הנתונים י.ב.מ. 1080, נניח שמחובר אליה מכשיר ה-AUTO-ANALIZER בלבד. לפני שמסדרים את המבחנות16 סביב התוף מצמידים לכל מבחנה שובר של כרטיס י.ב.מ. עליו מנוקב מספר הדגימה (השובר יכול להיות מוצר-לואי של כרטיס שהוכן כדרישת-הבדיקה).
כל אימת שמבחנה מגיעה לעמדת שאיבה נקראים פרטי הזיהוי של שובר הכרטיס ע״י ״קוראת הדגימות״ (1084 SAMPLE READER), הנמצאת בטבורו של תוף-המבחנות המסתובב. לאחר קריאת האנליזה הכימית מתקבלת התוצאה מה-AUTO-ANALIZER בצורת מתחים חשמליים ומועברת אל יחידת הבקרה, הממירה את האימפולסים החשמליים לאינפורמציה סיפרתית. לאחר שאינפורמציה זו נינקבת בכרטיסים היא מועברת לעיבוד במחשב. במקרה של בתי-חולים, או מעבדות, המחזיקים את רשומות החולים במחשב, משמשים הכרטיסים (נושאי התוצאות) לעדכון הרשומות. עיבוד תוצאות הבדיקות יכול להיעשות במחשב של המוסד, או באחת מלשכות השרות.
עם הכנסת המיכון לשימוש במוסדות רפואיים רבים בעולם פותחו לאחרונה מיספר רב של תכניות-ניתוח למחשבים מסוג י.ב.מ./360, י.ב.מ. 1440, וכן נמצאות בהכנה תוכניות כאלה גם למחשבים מסוג י.ב.מ. 1800 ו-י.ב.מ. 1130. ♦ ♦
