רצפה רגילה חוצצת בין אולם המדות של משרד הרישוי בחולון לבין המחלקה הארצית לשרותי רישוי השוכנת תחתיו בקומת המרתף. אך מסתבר שרצפה זו לא רק סופגת את דשדוש הרגליים והמולת הקולות שממעל, אלא גם את ההתרגשות הצבורה שם.
הבדל חריף זה, שבין אוירתו טעונת המתח של אולם הרישוי לבין אוירתו הרוגעת של מרתף מחלקת שרותי הרישוי, משקף בנאמנות את שוני תפקידיהם. האחד עיסוקו מבחני רכב ונהגים והוצאת רשיונות זמניים, ואילו השניה שלמטה עיסוקה העקרי הוצאת רשיונות שנתיים לנהגים ורכב. משמע, פעילות שמעבר להתרגשות לשמחה, לכעס, לתקוה ולאכזבה הכרוכים בקבלת הרשיונות הנכספים.
חסכון הזמן: מחצי יום לחצי שעה
בעצם, אין קומת המרתף נעדרת מתח, אלא שכאן המתח כבוש ואצור בכחצי מיליון תיקי נהגים וכלי רכב המאכלסים בצפיפות רבה שורות שורות של ארונות־ענק, ומבטאים בחזותם האילמת אתגרי ארגון וניהול לטווח קצר וארוך, אשר פתרונם המוצלח נוגע למאות אלפי אזרחים במדינה.
בתום שלוש שנים להקמתה, נהנית מחלקת שרותי הרישוי מאהדתם הבלתי מסוייגת של רבבות נהגים. לפנים גזל חידוש הרשיון מחצית היום, ואף למעלה מזה לגבי אותם אזרחים שנאלצו להגיע למשרדי הרישוי מחוץ לעיר. כיום ניתן להסדיר ענין זה בחצי שעה — באמצעות הבנקים המורשים, ואילו את בדיקת הרכב — בכל אחת מתחנות הבדיקה המורשות ברחבי הארץ .
ואמנם, מר כהן מצביע על שוני זה כעל הישגה המרכזי של מחלקתו: ״העובדה שכחצי מיליון פונים שוב אינם צריכים לכתת את רגליהם לשלושה משרדים שונים כדי להסדיר את רשיונותיהם — הוא הישג גדול מאוד לדעתי.״
אם נכפיל את הזמן שנחסך ב־50,000 חדושי הרשיונות שמוציאה מחלקתו של מר כהן מדי חודש, נקבל מספר רב־ספרות המטעים את התועלת2 שמפיקים הצבור ומשק המדינה מארגונם מחדש של תהליכי העבודה באגף הרישוי. והמענין הוא, כי חסכון זה הושג בכח־האדם הקיים של אגף הרישוי, על אף הגידול הניכר במספר הנהגים וכלי־הרכב שחל בשלוש השנים האחרונות .
סקר, המלצות ובצוע
מחלקת שרותי הרישוי, על יחידותיה השונות, קמה על יסוד סקר שערך המכון לפריון העבודה והייצור ב־1962, עפ״י הזמנתו של משרד התחבורה. לעיני משרד התחבורה עמדה המצוקה ששררה אז בנוהלי הרישוי, שנבעה לא מעט מריכוז כל תהליכי הרישוי במשרדים המחוזיים .
מגמה ריכוזית זו יצרה ״פקקי־עבודה״ גדולים, הגדילה באורח ניכר את ההוצאות האדמיניסטרטיביות והיתה כרוכה באבדן זמן נכבד. המכון לפריון העבודה והייצור קבע במסקנותיו שלוש המלצות עיקריות: 1) פזור תשלומי האגרות. 2) פזור בדיקות הרכב בתחנות בדיקה מורשות. 3) הקמת יחידת מיכון באגף הרישוי לבצוע תהליכי העבודה האדמיניסטרטיביים הקשורים בהמלצות הפזור.
בסוף 1963 אימץ משרד התחבורה את המלצות הסקר, ובעקבות זאת הוקמה יחידת מיכון המורכבת ממערכת ציוד קונבנציונלי, בכפיפות ישירה להנהלת אגף הרישוי. תכנית המיכון בוצעה שלבים שלבים: בשלב ראשון מוכנו התהליכים הקשורים ברישוי חוזר של נהגים, בשלב שני מוכנו תהליכי הרישוי החוזר של כלי־רכב ובשלב שלישי בוצע המעבר למוסכים מורשים. נוסף לתהליכי הרישוי חוזר מטפלת כיום המחלקה בעדכון ומשלוח הודעות על שנויי בעלות, שנויים טכניים, פסילות ושנויי כתובת, הנוגעים לכ־55,000 רשיונות בחודש .
בהיקף עתיר־ממדים זה של עבודה מטפל כח־אדם בן 40 עובדים המסתייע במכונות י.ב.מ.
מר כהן מגדיר את השנויים שבוצעו כמצליחים ביותר, הן מבחינת השרות לאזרח, הן מבחינת ההוצאות שנחסכו והן מבחינת טיב הנתונים שיוצאים ממשרד הרישוי. שחרור משרדי הרישוי המחוזיים מהטפול האדמיניסטרטיבי, מאפשר להם עתה להתרכז במבחני נהגים ורכב ובפיקוח עליהם; בעוד שריכוז הפעולה האדמיניסטרטיבית בידי מחלקת שרותי הרישוי שיחררה את האזרח מכבילות למשרד הרישוי של מחוזו להסדרת עניניו. חלק נכבד בהצלחה שהושגה זוקף מר כהן לתמיכתו המלאה של משרד התחבורה בכל מהלך המבצע ולשיתוף הפעולה בין משרדי הרישוי המחוזיים למחלקתו.
הסבה למחשב בזמן שיא
אחד הלקחים הברורים ביותר שהופק מנסיון המיכון בארץ מלמד, כי המעבר מציוד קונבנציונלי למחשב אלקטרוני הוא ענין עדין, צופן זעזועים לעתים, וכי החפזון הוא בכל מקרה מקח־טעות. ומאחר שהוצאות ההסבה מסתכמת בסכומים נכבדים ביותר, אין איש השש להסתכן לריק. טבעי לכן, שכאשר העלה מר כהן׳ את תכניתו לבצע את ההסבה (כולל הוצאות מזוג אויר והכשרת סגל) במחיר של כ־25,000 ל״י, זכה מפי גורמים שונים לתשובה קצרה : לא יתכן.
״זה היה רק חלק אחד של התכנית״, מספר מר כהן. ״החלק השני נשמע נועז יותר, כלומר, לבצע את ההסבה מהציוד הקונבנציונלי למחשב ביום אחד. רבים הזהירו אותי שאני לוקח על עצמי סכון גדול מדי, אף־על־פי־ כן, הייתי בטוח שנוכל לעמוד בזה. בטחון זה נבע מההכנות והאמצעים שננקטו מראש. ישנו פתגם האומר : לולא המשוגעים היה נחרב העולם. אני אומר שיש הרבה אמת בזה. ידעתי שאני יכול לסמוך על רוח ההתלהבות של העובדים. בתקופת ההסבה הם עבדו משבע בבוקר ועד שתים בלילה ללא הפסקה. אני קורא לרוח כזאת — רוח קודש״.
כמה זמן ארכה ההתקנה עצמה ?
משיב מר ליפשיץ: ״המחשב הובא למחלקה ביום ששי בשעה ארבע אחה״צ. עוד באותו יום הוצאנו את הציוד הקונבנציונלי מהמקום. ביום ראשון בבוקר באו הטכנאים של י.ב.מ. ובשעה עשר באותו בוקר כבר עבד המחשב עם התכניות המוכנות״.
מוסיף מר כהן בקורת־רוח גלויה : ״לאחר מעשה העירו לי אנשים שונים שהלכתי על גשר נייר. יתכן שצדקו, אבל זה היה גשר מתוכנן ומחושב כהלכה. דעתי היא שמנהל צריך לדעת ליטול גם סיכון על עצמו״.
תוצאות הפעלתו של המחשב, כפי שמציין מר ליפשיץ, מרשימות ביותר בהשוואה לציוד הקונבנציונלי. לדוגמה, הוצאת רשיון נהיגה שבוצע קודם בעשרה מעברים מתבצע עכשיו במעבר אחד. התוצאות יורגשו גם במהימנות הגבוהה יותר של העבודה, לאחר שתהליך עדכון מכני בא במקום העדכון הידני. שני גורמים אלה יאפשרו לעדכן את הכרטסות אחת לשבוע, במקום אחת לחודש או לחודשיים כבעבר.
תכניות העתיד של מחלקת שרותי הרישוי
השלב השני של תכנית המיכון כולל שפורי שרות רבים לאזרח כמו: העברת בעלות בדאר, טפול מהיר יותר לפניות המגיעות בדואר ועוד. כן תבוצע פעולה מקיפה יותר של פיקוח על עברייני תנועה מחד, ועדוד נהגים זהירים מאידך. לאלה יתוספו תכניות נוספות שעדיין מוקדם לדבר עליהן. גם מרכז האינפורמציה של המחלקה יורחב לצורך אספקת נתונים ודוחים בנושאי רכב ונהגים לגורמים צבוריים שונים.
מרבית התכניות הללו נחות עדיין בחיק השלב השני והשלישי של תכניות הפיתוח של מחלקת שרותי הרישוי. מכל מקום, ודאי הוא, שאותה נוסחה בדוקה המורכבת מהכנה מדוקדקת + עבודת צוות + סכון מחושב, אשר שמשה אותה בשלב הראשון, תשמש את מחלקת שרותי הרישוי במדה לא פחות קטנה של הצלחה גם בשלבים הבאים. • •3
