האם האדם, כמו כל יצור חי אחר, הוא פרי השתלשלותן של מוטציות מקריות שפקדו את האורגניזמים החיים במהלך האבולוציה, או הוא תוצאה של תכנית מכוונת, שקויה העיקריים היו רשומים בספר הטבע כבר בשעת כתיבתו של הפרק הראשון ?
שאלה זו, שהיא אחת מן המרתקות הניצבות לפני המדע, התעוררה מחדש לאחר מאה שנה של ודאות כמעט מוחלטת בתורת ההתפתחות של דארווין. בראיון המתפרסם בגליון זה (מי נותן את ההוראה) מעלה גם פרופ’ מיכאל פלדמן ממכון וייצמן למדע, ספקות לגבי כוחה של התורה הדארוויניסטית להסביר תופעות שונות של האבולוציה רק באמצעות מנגנון המוטציות והבירור הטבעי. על אחת התופעות הללו מצביע הסופר הנודע ארתור קסטלר בספרו:The Ghost in the Machine.
בהמשך לשורת דוגמאות הבאות להפריך את עיקרי תורתו של דארווין מעלה קסטלר את פרשת התפתחותם המקבילה של חיות הכיס (Marsupials) וחיות השיליה (Placentals). לפני 150 מיליון שנה בקירוב, כאשר יבשת אוסטרליה התנתקה מיבשת אסיה, נפרדו זה מזה למשך עשרות מליוני שנה צאצאיו של גזע דמוי עכברים, הנחשבים לאבות הקדומים של משפחת היונקים. מסיבה כלשהי התפתחו צאצאי העכברים האסיאתיים לחיות שיליה, ואילו העכברים האוסטרליים לחיות כיס. והנה, אף כי לא נתקיים שום מגע פיסי בין בני שתי היבשות הוציאו אלה וגם אלה מתוכם, למרבה הפלא, סנאים, חתולים, זאבים וכיוצא באלה יונקים, השומרים ביניהם דמיון מפתיע מבחינת הצורה וההתנהגות. כיצד יתכן הדבר ? שואל קסטלר. אם אמנם מכוונת האבולוציה אך ורק ע״י מוטציות מקריות ובירור טבעי — מדוע לא התפתחה באוסטרליה (פרט לקנגורו) אף חיה מקורית, או אפילו מפלצת בעלת עין אחת ?
לקסטלר ברורה התשובה. הוא מגייס לצידו את הביולוג הנודע פון ברטלנפי, הדוחה אף הוא את תפישת האבולוציה כאילו היתה סדרה סתמית של מקרים, ומציע תחתה תהליך התפתחותי המתנהל במסגרת חוקים מוגדרים. קסטלר בתורו מדמה את האבולוציה למשחק שח הכפוף לחוקים קבועים, אך מותיר מרחב תמרון לשורה אין סופית של התפתחויות במסגרת כללי המשחק. פרוש הדבר, שבתנאים הכימיים, האקלימיים והאנרגטיים השוררים על פני כדור הארץ, יכלו החיים להתפתח במספר מוגבל של כיוונים ובמספר סופי של דרכים — החל מבועת החומר הראשונה. מכך נובע, לדעת קסטלר, שהזאב האוסטרלי והזאב האירופי כבר היו כלולים (בכוח) בתכנית הגנטית של העכבר הקדום, אבי היונקים, ותבניתו של זה היתה אצורה בתכניתו של בעל חוט השדרה הקדום, שהיה מצוי בתכנית של החד תאי הקדום. מכאן, שבעקרון, תבנית היצור האנושי היתה כבר כלולה בחוט הראשון עלי אדמות של חומצה גרעינית. מדהים, אולי מרחיק לכת במקצת, אך מרתק כפי שרק חידת החיים יכולה להיות.