ממסד ועד בנק טפחות

מאת:
מחשבות 16 | מרץ 1966

לגבי רבים מותיקי העליה השניה, קשורה המלה טפחות בקשר נוסטלגי עמוק עם הקמת נקודות ישוב תחת השלטון הטורקי. בהעדר היתר מצד השלטונות הקימו המתישבים אז, תוך לילה אחד, טפחות וגגות על שלדי הבנינים, וכך הקנו להם תוקף בר־קיימא בעיני החוק הטורקי.

לגבי רבבות משתכנים וחוסכים לשכון, קשורה כיום המלה טפחות בקשר עמוק לא פחות (אך נעדר נוסטלגיה) עם המלה משכנתאות. מטבע הדברים לא טבוע על קשר זה חותם אהבה לוהטת בת לילה אחד, אלא חריצים של מציאות אפורה וממושכת.

יתר על כן, בעקבות ההצמדות השונות שצרפו למשכנתא, היא משולה בעיני רבים לחבית ללא תחתית; כל כמה שמשלמים היא אינה מצטמקת. היש לה סוף בכלל ?

״בודאי”, אומר מר מן — מנהל בנק טפחות, “תקופת המשכנתא אינה משתנה, אלא גובה התשלומים החדשיים. משכנתא לעשר, או לחמש עשרה שנה, תסולק במשך תקופה זו״.

האם יש בטעות ״אופטית״ זו משום נחמה לאזרח הקטן ?

מר מן סבור שכל ענין המשכנתא אינו כצעקתה. ועדת שרמן שהוקמה לבחינת שיטת ההצמדה של המשכנתאות, קבעה בין היתר, כי התוספת שמשלם המשתכן קטנה הרבה יותר מהעליה הריאלית שחלה במקביל בשכרו, וכי הפרש זה יוסיף להתקיים לטובתו גם בעתיד. ״עיקר הצעקה״, אומר מר מן, ״באה מבני השכבה האמידה יותר, המבקשים לסלק את כל המשכנתא במזומנים. בעלי האמצעים הקטנים באמת, מוסיפים לפרוע את תשלומיהם החודשיים, בתוספת לירות ספורות הנובעות מ־ ההפרשים״.

מר מן — מנהל בנק טפחות : אין בכל העולם חשבון מסובך כל כך לגביית משכנתא כמו אצלנו

במבוך המשכנתא

המשכנתא אינה ״פטנט״ ישראלי, אך ישראל תרמה לה את שיטת הגביה היותר מסובכת בעולם. זהו מבוך המביא גם מנהלי חשבונות מנוסים במבוכה. תנאי המשכנתא לא רק שאינם גזורים לפי מדה אחת, אלא עשויים טלאי על טלאי. יש הלוואות הצמודות לכל נקודה במדד יוקר המחיה, וכאלה הצמודות לעליה ב־3%, 5% וכיו״ב. שיטת התחשיב, מגוונת ככל שאפשר להעלות על הדעת. לפי מקום הבניה: עיירות פיתוח או מרכז הארץ; לפי סוג התושבים: עולים חדשים, מפוני מעברות, ותיקים, זוגות צעירים; לפי ריבית משתנה לכל כמה שנים ועוד. יתר על כן, כל נושא כזה מתפצל לחריגים ותנאים מיוחדים.

לנוכח מצב זה החליטה הממשלה ב־27 בפברואר, להנהיג סטנדרטיזציה של התנאים. אך עד כה טרם נודעו פרטים נוספים. מצד שני קבעה ועדת שרמן נוסח הצמדה חדש, שלדברי מר מן, ייצור בעיות חדשות.

הבנקים האפותיקאיים, הנאלצים להתמודד יום יום במציאות מסובכת זו, מצויים בעמדה רחוקה מלעורר קנאה. עם זאת מסתבר, כי גם בשטח זה יכול שילוב של מחשבה נכונה וכלים מתאימים, להתיר באורח דרמטי את המבוך. דוגמה טובה לכך משמש בנק טפחות עצמו.

מר אילת — מנהל מחלקת המיכון: המעבר למיכון מחייב לשנות את מערכת המחשבה כדי להתאימה למיכון

פישוט תהליכים בעזרת מחשב

בנק טפחות זכה למעמדו העצמאי רק ב־1962, עד אז שימש בתור מוסד כספי של עמידר. במרוצת תקופה זו הגיע למעמד של בנק אפותיקאי מספר אחד בגודלו במדינה. מאזנו האחרון הורה על מחזור שנתי בן חצי מיליארד ל״י. פעולות הבנק מקיפות שלושה תחומים עיקריים: משכנתאות, הלוואות למוסדות ולרשויות מקומיות ומפעל חסכון לבניו.

1963 (השנה לאחר הפיחות), היתה שנת גאות בפעולותיו של הבנק. וגאות זו היא שהמריצה את הבנק להסתייע במיכון. קצב התקדמותו בשדה המיכון אופייני לפעילותו הנמרצת של הבנק בשטחים2 אחרים. תוך חצי שנה למן הפעלת המיכון, הוציא הבנק מאזן ממוכן. מן הסתם, שיא השמור לו עד היום הזה, לפי שתקופה של שנתיים נחשבת סבירה בנושא זה.

אולם, אין להבין מכך שדרכו של הבנק היתה סוגה בשושנים, וכי לא ניצבו לפניו אותן בעיות וקשיים האופיינים להחדרת שיטה ממוכנת.

מספר מר אילת — מנהל מחלקת המיכון של הבנק: ״הקושי העיקרי במיכון נובע מכך, שאין לעבד שיטת מיכון לפני שמעבדים שיטה כוללת, המקשרת את כל התהליכים. המעבר הדרסטי מחייב לשנות את כל שיטות העבודה של הבנק, לרבות : ניסוח החוזה מחדש והרכבתו כך שיאפשר עבודה עם המחשב, טפול שונה לחלוטין בגביות ועוד״.

לדעת מר אילת, “עיכולו״ המוצלח של המיכון מותנה בראש וראשונה בשנוי תפיסה מהותי מצד האנשים לגבי המכונה: ״הקריטריונים של המכונה קבועים, ואין לצפות ממנה להסתגל להרגלים האינדיבידואלים של האנשים, אלא להיפך״.

נקודה זו שמעלה מר אילת, מהווה בדרך כלל את זירת ההתנגשות בין האנשים למכונה. אפשר להניח, איפוא, שמנת ההצלחה לה זכה בנק טפחות טמונה בעובדה שהשכיל לעקוף התנגשות זו.

מר אילת: אלמלא המיכון היינו נאלצים להגדיל כל חודש את מספר העובדים
מר מן: ההצמדה אינה צריכה להבהיל איש. התשלום החודשי של המשכנתא גדל בשעור הרבה יותר קטן מהתוספת הריאלית המקבילה במשכורתו של המשתכן

מעגל סגור של מיכון

עם קבלת הצעתה של חברת י.ב.מ. ניגש בנק טפחות למיכון תחום פעילותו הראשון: משכנתאות לבודדים. תחום זה מקיף כ־20,000 הלוואות לבודדים. (לגבי 35,000 משכנתאות האחרות, משמשת חברת עמידר כסוכן גביה של בנק טפחות, וניהולם נעשה במחשב 1440 שברשות עמידר). רבוי התנאים הקשורים במשכנתא חייבו לייצור 8 כרטיסי ניקוב (!) בשביל כל לווה . לדוגמא : דמי גינון, דמי רישום בטאבו, ביטוח, שערי ריבית שונים בהתאם למממנים השונים (השותפים בחברת הבניה) ועוד. כן נלווים לכל משכנתא תשלומים שונים, אם לפי דרישות חברת הבניה ואם לפי דרישות המשתכן (חלקם צמודים וחלקם לא). גודש כזה של משתנים הפנה מראש את המתכננים לשימוש במחשב. ואמנם נבחרו לצורך זה המחשבים 1401 ו־1460 שבלשכת השרות של י.ב.מ. בתל־אביב.

תחום זה של ניהול חשבונות הלווים, מורכב משלוש תכניות מחשב: א) מצב החשבון — שהוא כרטיס חזותי לכל משך השנה ב) פנקס תשלומים ג) פיגור תשלומים .

כרטיס ״מצב החשבון” מזכיר במבט ראשון תשבץ מסובך, אך לגבי מר אילת, שהיה ממתכנניו הראשיים, מביעים עמודותיו ומשבצותיו הרבות, תמונה בהירה, נקיה וממושטרת, היוצרת כרטיס חזותי לכל משך השנה. על גבי כרטיס זה רושם המחשב את חיובי הלווים, התשלומים השונים, תוצאות המעקב אחר הגביה, ובהתאם לכך, שולח הודעות למפגרים. כמוצר לואי לכל אלה, מספקת התכנית את כל הפרטים הסטטיסטיים הנחוצים להגשתן של כ־50 סטטיסטיקות שונות.

פנקס התשלומים וההודעות על פגו־ רים, ממוכנים ומנוקבים אף הם מראש. מקבל ההתראה יכול, איפוא, להשתמש בה לתשלום חובו. התכנית כולה מבוססת על מעגל מיכון סגור, החל מפנקס התשלומים וכלה בהוצאת ההתראות. נוסף על כך, פועלת תכנית בקורה המוודאה שהלוואה כלשהי לא אבדה, וכי לא השתרבבו שגיאות בחשבונו של הלווה.

הגדולה שבפשטות

שני תחומי הפעילות האחרים של בנק טפחות — רשויות מקומיות ומפעל חסכון לבנין — מקיפים: הראשון כ־2000 הלוואות והשני כ־30,000 חשבונות חוסכים.

לגבי ההלוואות לרשויות מקומיות, שיטת המיכון כמעט זהה לתכנית הראשונה, אם כי פשוטה יותר. הרשות מקבלת הודעת תשלום מרוכזת על כל התשלומים המגיעים ממנה לתקופה תלת־חודשית, בצרוף הפרוטים השונים.

אשר לחשבונות החוסכים במפעל החסכון לבנין, מתנהלים הללו בסרטים המגנטיים של המחשב 1460 (לרבות הגרלות הפרסים), עד העברתם לחברת השכון.

החסכון בעבודה ידנית, שהושגה בעקבות המיכון — הוא רב, בעיקר אם נביא בחשבון את הגידול החודשי במספר הלווים (500). אך חשוב מזה הוא הפישוט שהושג בתהליכי העבודה. מר מן — מנהל בנק טפחות — מצביע על שני ההשגים הגדולים שהושגו: ״פישטנו בצורה דרסטית את החוזה. הלווה מקבל בדף אחד (ולא באותיות פטיט) את כל תנאי ההלוואה שלו . זה אלף, ובית; אנו ממציאים לו כל שנה מצב חשבון שנתי עם פרוט של כל תשלום ותשלום שהיה לו במשך השנה.

גימל — זה החשבון הסופי. עד שהעברנו את הסכומים למחשב, דומה היה שהחשבון הסופי נוצר כדי לבלבל את המשתכן״.

עם זאת, על אף הפישוט הדרמטי שהביאה השיטה הממוכנת, יש צורך חיוני בסטנדרטיזציה של הנושא. שכן, כפי שאומר בהומור מר אילת: “אני ניצב לא פעם לפני דילמה קשה — מה להגיד למחשב״. • •3