כאשר נולד מר מנדל סלוצקר, ב-10 בספטמבר 1881, באנטונובקה — כפר קטן מכפרי רוסיה הגדולה — נשארה לידתו עלומה לזמן-מה מעיני קרובי משפחתו שמחוץ לפלך צ׳ניגוב. כי אף שמלאו אז 5 שנים להמצאתו המהפכנית של גרהם בל — איש מאנשי אנטונובקה טרם ראה מכשיר טלפון במו עיניו.
השנה שהביאה את מנדל סלוצקר לאויר העולם הולידה עוד אישים חשובים לעתיד לבוא: האפיפיור יוחנן ה-23, מפיק ובמאי הסרטים — ססיל ב. דה-מיל, נשיא רוסיה הסוביטית — קלמנט וורושילוב, הסופרים סטפן צוויג וברנר (עמו עתיד היה ללמוד בישיבה אחת) והצייר פבלו פיקאסו.
וכמובן, גם סילקה אישים אחדים: בנימין דיזראלי — במיתה טבעית, אך את ג׳מס גארפילד — נשיא ארה״ב — ואת אלכסנדר השני — צאר רוסיה — בידי מתנקשים. אף כי היה תינוק בן יומו יכול היה מנדל סלוצקר לראות עצמו בוגר בשנה מפבלובה האלהית ומטולסטוי המהולל, לא כל שכן ממרבית ההמצאות והחידושים המוכרים בימינו: המכונית, המטוס והכסא החשמלי — אשר הופעל לראשונה רק ב-1890.
אך אולי המאורע המשמח ביותר המציין את לידתו של מר מנדל סלוצקר הוא, שבאותה שנה פורסם הספר פינוקיו.
בתור מי שראה והכיר את העולם לפני שנתעטף בגלימת הטכנולוגיה הנוצצת, הזמנו את מר סלוצקר לחזות במחשבים האלקטרוניים מקרוב. כשהוא נשען על מקלו הילך בין המכונות, הזין בהן עיניו והאזין לכל ההסברים, אך ניכר היה על פניו שריצוד האורות ע״פ לוח הבקרה, הזמזום המונוטוני של הזכרון ותנועותיהם החטופות של הסרטים המגנטיים מטילים בו מבוכת-מה.
רק לאחר שסר לחדר הסמוך והיטיב לבו בכוס תה ודובשנית החל לעכל את רשמיו ונתרצה להעביר קו השוואה בין תקופתו שלו לזמן שלנו — לא קודם ששקע בהרהור ארוך: ״כל זה למעלה מהשגת אדם. הלוא כך אומר הפסוק : ׳ותמשילהו במעשי ידיך’. ז״א, שהאדם מושל על כל שהקב״ה ברא״.
מר סלוצקר איננו אדם דתי, אלא שהוא מאמין בבורא עולם – ״האדם יכול לשכלל דברים, אבל לברוא אותם — מעשה השם הוא״. משום כך אין מר סלוצקר מאמין כי המדע יוכל אי פעם למשול בטבע. והראיה — על אף כל המאמצים שלנו אין אנו מצליחים להגיע לירח, שהוא אך כוכב אחד מבין רבוא רבבות הכוכבים והקרוב לנו ביותר.
אבל אנחנו רק בתחילת הדרך, מר סלוצקר.
״בהתחלה? טוב, אז איך נדע מתי יהיה הסוף ואיך יהיה הסוף? אני, חס וחלילה, לא נגד המדע — אך עד איזה גבול? אגיד לך מה, אני חושב שסוף כל סוף יתעייפו האנשים ויחדלו בכלל לנסות להתעמק במה שנעשה למעלה. אנשים ישאלו: בשביל מה? מה זה נותן לנו? סוף כל סוף יגיעו למסקנה שכדאי לרכז את המאמצים והטכניקה — כאן, ולעשות סדרים קודם כל ע״פ האדמה. ואז יהיו האנשים מאושרים״.
מר סלוצקר, כשאתה משווה את העולם של ימי ילדותך עם העולם של עכשיו, איזה מהם טוב יותר?
״אני אגיד לך מה, העולם ההוא היה שקט יותר, פרימיטיבי יותר. זה הטוב שבו. העולם עכשיו רעשני,6 רודף בצע יותר מאז. כולם רודפים כיום אחרי חיי תענוגים והשחיתות גוברת והולכת יחד עם המדע״.
בגלל המדע ?
״בודאי שככה הוא. יחד עם התפתחות המדע קורה שכולם נעשים חכמים, יודעים מה זה מועדוני לילה ודברים כאלה״.
ההתפתחות מהירה מדי
באנטונובקה חיו ארבע משפחות יהודיות בלבד. כיוון שכך, משמלאו למר מנדל סלוצקר 5 שנים, עבר לבית הורי אמו בפלך מוגילוב. סבו, שהיה חוכר אחוזה ובעל ביח״ר לזכוכית, שכר לו מלמד שילמד אותו עברית, קריאת סדור, מחזור וכיו״ב. אח״כ עבר ללמוד אצל רבי בכפר אחר וכשבגר יותר למד בישיבות. למודים חילוניים לא למד כלל, אך בהיותו בן 17 למד מפי דודו קרוא וכתוב רוסית, דבר שאיפשר לו לגשת לבחינות בבית-ספר ריאלי, לזכות בתעודה, ובמועד מאוחר יותר — להכנס לבית-ספר לרוקחות.
בכל אותה תקופה לא שמע ולא קרא דבר על תגליות מדעיות וטכנולוגיות בנות זמנו.
״פעם אחת ראיתי ספינת צפלין. זה היה במינסק. אני זוכר היטב את הככר הגדולה של העיר, ואת הקהל הגדול שנתאסף שם לחזות במאורע. זה עשה רושם כביר על כולם״.
מה חשבת באותו רגע ?
״זה היה פלא. פלא שאדם יכול לעשות דברים כאלה, אבל לא משך אותי להתענין יותר. עולמי היה עולם אחר — תורה, ספרות רוסית יפה, לא עולם של מכונות״.
גם ספריו הדמיוניים של ז׳ול וורן לא הצליחו לשלהב את דמיונו של מנדל סלוצקר הצעיר: ״אני אגיד לך מה, קראתי. כן, כן. אבל קיבלתי את זה כמו אגדות שאתה מוצא בתלמוד שלנו ובספורי המעשיות שיש לכל אומה ואומה״.
ועכשיו, אחרי שאגדות אלו כבר התגשמו ואחרי שנוכחת איזו ברכה יכולה הטכנולוגיה להביא לאנושות, איך אתה מתיחס להתפתחות זו ?
״אני אענה לך. לו היתה ההתפתחות איטית, דרגה אחר דרגה, זה היה יותר טוב. ההתפתחות המהירה הזאת, פתאום, הקפיצה הגדולה הזאת — זה יותר ממה שאדם רגיל יכול לתפוש. ואז היומרה שלו והגאווה שלו מסחררים את ראשו. מלבד זה, ההתנגדות הזאת בין המדענים, מה שאחד לוקח בתור אקסיומה — בתור אמת לאמיתה ואין אחרת — בא מדען שני ומבטל הכל מכל. גם זה דבר שלא מביא תועלת. להיפך, זה מביא התנגדות מהקצה אל הקצה״.
מר סלוצקר, האם מענין אותך מאד לראות ולדעת כיצד יראה העולם שלנו בעוד 30—50 שנה, או שאתה אדיש לכך ?
״אני אגיד לך מה. אני הייתי רוצה לחיות 300 שנה. לראות קודם כל איך אנחנו מתפתחים. ז״א — העם היהודי. הרי אנחנו צריכים להיות למופת לכל הגויים בכל שטחי החיים. אלא מה, זה חלום, זה פנטזיה. זה שאתה מספר לי שיהיו מחשבים בכל בית, שיעשו הכל בלחיצה על כפתור — כל זה, אני אגיד לך, קצת מענין, אבל להגיד שזה העיקר, שכל תשומת הלב שלנו צריכה להיות בזה — זה לא. הרי אומרים: על שלושה דברים העולם עומד: על תורה, על עבודה ועל גמילות חסדים. אבל אני אומר: כדי שאדם יהיה מאושר ושבע-רצון אסור לו להפריז; לא בתורה, לא בעבודה ולא בגמילת חסדים״.
• •
