הקדמה:
ציורים של פרופ׳ צ׳רלס סורי והמתכנת ג׳מס שאפר מאוניברסיטת קולומבוס, אוהיו.
״ברגע שאני בוחר משהו מתוך ערימה של גרוטאות, הבחירה שלי שונה משל מישהו אחר ומכאן, ככל שהיצירה שלי מורכבת מחלקים רבים יותר שבחרתי — גדל חלקו של ה״אני״ שלי ושל הייחוד שלי בתוך היצירה״.
יגאל תומרקין — ״מחשבות״ 22
מה יהיו, אם כן, ממדי ה״אני״ של היוצר והיקף ייחודו אם יבוא מחשב אלקטרוני ויעמיד לבחירתו 10,000 וריאציות שונות של יצירתו, הנבדלות זו מזו בקו אחד או בצבע אחד — בכל אחת מהנקודות האפשריות שעל פני שטח התמונה? כלום יוכל העולם הקטן שלנו להכיל את האגו כפול עשרת-אלפים-פעם של כל האמנים המאכלסים אותו כיום ?
שאלה זו מתעוררת בעקבות הציורים המפתיעים שהוגשו לתחרות השנתית לאמנות ממוחשבת הנערכת מטעם כתב-העת האמריקני Computer and Automation. שפע האפשרויות הבלתי נדלה עשוי לבטח להשקיט את רוחו המוטרדת של גדול הפרפקציוניסטים עלי-אדמות, ועוד יותר מזה. דומה כי היא מציבה את האמנות בכלל לסף מפנה שאינו נופל במאומה מן התמורה הגדולה שחולל המחשב האלקטרוני בכלכלה ובמדע.
בפרס הראשון זכה הציור ״אדם עקומת הסינוס״ של פרופ׳ צ׳רלס סורי והמתכנת ג׳מס שאפר מאוניברסיטת קולומבוס, אוהיו. על-פי עדות היוצרים הוצב תחילה פרוטרט מצויר של אדם בזכרון של מחשב י.ב.מ. 7094. בשלב שני הופעלו שיטות מתמטיות על הנתונים המקוריים. הותירו את הערכים ״x״ קבועים ואילו על הערכים ״y״ הפעילו פונקציה של עקומת הסינוס.
בציור שני, שהגישו שני יוצרים אלה, מוצגים שלבי היצירה ביתר בהירות. הזינו למחשב דמות פנים של אשה זקנה ויישמו את השיטות המתמטיות המתאימות, כאשר דמות הפנים נמתחת לכוון ה-“y” ונדחסת בכוון ה-“x”.
