עיוורים יכתבו כפיקחים

הקדמה:

התפתחותם המהירה של המדעים והטכנולוגיה בעשרים השנים האחרונות משתקפת באחד מביטוייה הרבים בנחשול אדיר של אינפורמציה בכתב. מאות אלפי כתבי-עת, חוברות, עתונים, פרסומים וספרים — הרואים אור חדשים לבקרים, מעלים בלב רבים וטובים חששות כבדים מפני מה שקרוי ״התפוצצות האינפורמציה״.

למרבה האירוניה פוסחת התפוצצות זאת דוקא על אלה שמייחלים לה יותר מכל — העיוורים.

במהלך 138 השנים שחלפו למן המצאת כתב הבראיל כמעט ולא חלה שום תמורה בשיטת הכתב ובקצב הפקתו.

בפרק זמן ארוך זה לא התעורר אף ממציא אחד לבנות מכונת-סדר לכתב הבראיל — לא כל שכן מכבשי הטבעה שיקבילו למכונות הדפוס המשוכללות שברשות הפיקחים. אפשר שביסוד הדברים ההסבר הציני שהעוורים היוו ומהווים מיעוט מבוטל במספרו ובמשקלו הכלכלי. בארה״ב הגדולה, למשל, מצויים כיום 42 אלף עוורים בסה״כ מתוך אוכלוסיה בת 200 מליון איש.

כך קורה, שבעידן הדוחס כרכים עבים בתוך עלים זעירים של מיקרופילם, משתרע ספר רגיל המתורגם לבראיל על-פני 10—12 כרכים עבים (בגודל פוליו) וכבדים, שאין העיוור יכול להביאם לביתו בגלל מחירם הגבוה ו…נפחם.

 

מכונת הכתיבה של פרקינס

כתב הבראיל מבוסס על מלבן של שש בליטות כדוריות קטנות — שתיים ברוחב ושלוש בגובה — שהצרופים ביניהם (מאחד עד שש — 63 צרופים אפשריים) מייצגים את אותיות הא-ב, ספרות, סמנים הנדסיים ותוים מוסיקליים. מלאכת הכתיבה היתה מראשיתה איטית מאד ודורשת ריכוז רב, לפי שהעיוור נאלץ להטביע בנפרד, בעזרת סרגל מנוקב ודקר, כל אחת מן הבליטות שמרכיבות אות או כל סמן אחר בבראיל. מלאכה מייגעת וממושכת זאת אינה באה אל קיצה עם כתיבת המקור, כאשר המקור הוא ספר או חוברת שמבקשים להפיקו בעותקים רבים. במקרה זה חוזר תהליך ההטבעה מחדש על עצמו, אך הפעם על-גבי אימה (מטריצה) ממתכת, אותה מעבירים תחת מכבש הדפוס.

כבר ב-1784 נעשה נסיון ראשון לזרז את תהליך הטבעת הבליטות ע״י שמוש במכונת כתיבה. הנסיון נכשל, כנראה בשל טיבה הפרימיטיבי של המכונה וסירבולה של שיטת הכתב לעוורים שרווחה לפני שיטת הבראיל. לואי בראיל פיתח את שיטתו ב-1829, אך רק ב-1878 התקבלה בעולם בתור שפתם הרשמית של העיוורים. לאחר נסיונות חוזרים ונשנים פותחה לבסוף מכונת הכתיבה של פרקינס, המצויה עד היום בשמוש.

מכונת הכתיבה של פרקינס מורכבת מששה מנופים בלבד, שכל אחד ממכושיו נושא בליטה כדורית המתאימה לאחד מששת המקומות במל18בן הבליטות של כתב הבראיל. כתיבת האות נעשית ע״י הנחת האצבעות על אותן מנענעים שמייצגים אותה אות מסויימת ולחיצה עליהם בבת-אחת. פיתוחה של מכונת פרקינס הכפיל ושילש את קצב הפקת החומר בשפת בראיל. עם זאת נשארה תפוקתה נמוכה בהרבה ביחס למכונת הכתיבה הרגילה, בגלל הצורך להרכיב את צרופי האותיות בנפרד. מגרעת שניה, ואולי חשובה יותר, נבעה מכך שהיא דרשה מהכתבנים שליטה מושלמת בשפת הבראיל. שליטה כזאת ניתן לרכוש רק אחרי הכשרה ממושכת למדי ולא קלה ביותר. מכאן שעקרון הפעולה של מכונת פרקינס הגביל את מספר המתנדבים שהיו נכונים בשעות הפנאי שלהם לתרגם חומר לשפת הבראיל.

 

מכונת הכתיבה של י.ב.מ.

חסרונותיה של מכונת פרקינס העסיקו תקופה ממושכת את מר מרסדן אמיג, מהנדס בכיר במחלקת מכונות הכתיבה של חברת י.ב.מ. בלקסינגטון, ארה״ב.

נסיונו הממושך בפיתוח מכונות הכתיבה החשמליות של החברה הביאה אותו למחשבה שניתן לייצר מכונת כתיבה חשמלית לשפת בראיל, שתפעל על-פי אותן העקרונות של מכונת הכתיבה הרגילה.

מחשבתו של אמיג היתה נכונה, אך מימושה ארך 4 שנים מפרכות.

ראשית מעשה נטל אמיג מכונה כתיבה חשמלית ישנה, סילק את מנופי האותיות שלה והרכיב במקומם מנופים רחבים יותר, שכל אחד ממכושיהם נושא צרוף שלם של סמן בראיל. במעשה זה ביטל אמיג (עקרונית) את שתי מגרעותיה העיקריות של מכונת פרקינס:

א. כל הקשה בודדת נתנה אות שלמה וגמורה. דבר שמגביר את מהירות הכתיבה ומאפשר לעיוור להדפיס ביד אחת בעוד ידו השניה ״קוראת״ חומר בראיל המיועד לתרגום או לשיכתוב.

ב. לוח המנענעים, שנשאר ללא שנוי, פטר כתבניות וכתבנים פיקחים מהצורך ללמוד את שפת הבראיל.

עתה ניגש אמיג לפתור את הבעיות הטכניות. הראשונה בהן היתה בעיית ההטבעה הברורה של בליטות הבראיל על הנייר. אמיג חישב שאם יצפה את גליל ההדפסה בשרוול גומי ישיג את מטרתו. חודשים ארוכים סרק את תוצרתם של מפעלי הגומי לאורכה ולרוחבה של ארה״ב במטרה למצוא צנורות גומי שאינם נושאים תפר לאורכם, אך העלה חרס בידיו. כמעט נואש, כאשר חלף יום אחד ליד חנות קטנה לתקון אופניים ועיניו נתקלו באבוב המבצבץ מתוך פח האשפה. אבוב ללא תפר, כמובן. אמיג הסתער על בעל החנות המופתע בתרועת ״האורקה״ המפורסמת של ארכימדס, קנה ממנו את האבוב במחיר מלא ונסע לביתו. אולם, הנסיונות להלביש את האבוב על גליל ההדפסה עלו בתוהו. אמיג ניסה להחליק את מהלכו עם אבקת טאלק ואח״כ עם שמן, אך כשגם זה לא עזר חיבר קצה אחד של האבוב לברז המים במטבח, קצה שני הלביש על הגליל — וכשהכל היה מוכן הורה לבני ביתו להזרים מים בלחץ גבוה. אט אט, סנטימטר אחר סנטימטר, החליק את האבוב קדימה, בעוד סילוני מים עזים מציפים את ריצפת המטבח ואת הקירות סביב, את בגדיו ואת מלבושי בתו ואשתו המסייעים לו.

אחרי פרשת האבוב נראו בעיניו שאר הבעיות פשוטות יותר. אמיג ערך שנוי קל במנגנון ההובלה של הנייר במטרה להפוך את סדר הכתיבה מסוף העמוד להתחלתו. היפוך זה מאפשר לעיוור למשש בכל עת את צידו האחורי של הגליון ולעמוד על תקינות הכתיב (ראה תצלום בראש המאמר). לצורך מחיקת שגיאות הוסיף אמיג מכוש מיוחד בעל שש גומות החופפות את מקומן של שש הבליטות. הקשה במנענע זה מיישרת את הבליטות השגויות ומאפשרת לכתוב במקומן את האות המבוקשת.

חידוש חשוב נוסף עשה אמיג כשהתקין בחלקן העליון של המכושיות (המכילות כרגיל את האותיות הגדולות) את 189 ראשי התיבות וקצורי מלים של בראיל ״ב״, המהווים את קצרנות הבראיל. בכך הפך אמיג את מכונת הכתיבה שלו לדו-שמושית.

 

ההמצאה הישראלית ירדה לטמיון

הידיעות הראשונות על מכונת הכתיבה של אמיג, שהגיעו בראשית שנה זו לישראל, התקבלו בהתרגשות רבה ע״י כל העוסקים בשיקום ובהדרכת עיוורים. גב׳ בם, מנהלת מרכז התרבות לעוורים בנתניה, רואה את מעלתה הגדולה של מכונה זו בכך שהיא שמושית ונוחה להפעלה בידי העיוורים והפיקחים כאחד. תפוקתה הגבוהה של המכונה החדשה עתידה לסייע רבות למאמצי מרכז התרבות בתרגום חומר לבראיל. לדעת גב׳ בם עשויה מכונה זו להשתלב יפה עם שיטת שיכפול שפותחה לא מכבר. שיטה זו (טרמופורם) מעתיקה את הבליטות ממסמך הבראיל המקורי אל נייר סינתטי בעזרת תהליך של חום-ואקום, ובכך פוסחת על שלב הביניים של יצירת אימה ממתכת.

תגובתו הראשונה של מר שיף — מנהל מחלקת השיקום במשרד הסעד — היתה שונה. מר שיף מעיד על עצמו שהידיעה ״הכתה אותו19 בתדהמה״, וכי מחשבתו הראשונה היתה, ש״הנה ירדו שנתיים לטמיון״.

מה כוונתו ?

מזה שנתיים, מסתבר, שוקד ד״ר וינברגר מהמועצה הלאומית למחקר על פיתוח מכשיר בעל תיפקוד מקביל.

בנייתו הנסיונית של המכשיר נסתיימה אך זמן קצר לפני שהכריזה חברת י.ב.מ. על מכונת הכתיבה החשמלית של מר מרסדן אמיג.

מכשיר העזר שפיתח ד״ר וינברגר נועד להתחבר אל מכונת כתיבה מכנית רגילה. חבור שמאפשר לכתבנית העיוורת להדפיס טכסט חזותי רגיל במכונת הכתיבה ולקבל בו-בזמן את התרגום שלו לבראיל על סרט נייר שיוצא ממכשיר העזר. בעזרת סרט הבראיל יכולה הכתבנית העיוורת לעקוב אחרי הטכסט החזותי ולתקן בו שגיאות במקרה הצורך ללא עזרה מבחוץ.

תפקיד אחר שייעדו ד״ר וינברגר ומר שיף למכשיר הזה היה לסייע לתוכניתנים עוורים בעבודתם. הפתרונות המוצלחים שתרמו בנושא זה אנשים שונים ובראשם מר גבעולי מבנק לאומי סללו את הדרך להעסקת עוורים בתפקידי תיכנות למחשב (ראה ״מחשבות״ 17).

ברם, שאלת הכדאיות האבסולוטית של עבודתם, בהשוואה לתוכניתנים פיקחים, לא נתישבה כליל. עובדה היא, שהמחשב נאלץ להקדיש להדפסת תכנית בשפת בראיל הרבה יותר זמן (פי 10) מאשר להדפסת תכנית רגילה. מר גבעולי טוען אמנם שהפסד הזמן הכרוך בהדפסה ובבדיקת התכנית הכתובה בבראיל משתלם ברווח הזמן המושג בכתיבתה, כיוון שכושר ריכוזם המעולה יותר של תוכניתנים עוורים מבטיח תכנית מעולה יותר ופחות שגויה מזו של עמיתיהם הפקחים. מה גם, שתוכניתן עיוור יכול ברוב המקרים לבקש מחבריו לעבודה לבדוק את התכנית במקומו וע״י כך לוותר על תרגום הפלט לבראיל.

 

״עם כל החיוב והמשקל המשתמעים מהצהרתו של מר גבעולי״, מגיב מר שיף, ״אני שואף להפוך את התוכניתן העיוור לבלתי תלוי בחבריו לעבודה. אני אראה את נצחונו האמיתי של התוכניתן העיוור כאשר מעלותיו המיוחדות הנובעות מעיוורונו לא ישמשו קומפנסציה, אלא יהוו רווח נקי בידי המעביד״.

צוות החוקרים בראשותו של מר שיף עמד לערוך נסויים מעשיים במכשיר העזר של ד״ר וינברגר בכל אותן נקודות מפגש של אדם-מכונה שסבלו עקב עיוורונו של המתכנת. פתרון אחד שהוצע, היה לחבר את מכשיר וינברגר למדפסת המחשב, כך שהפלט מהמחשב יתקבל בכתב פיקחים ובכתב בראיל כאחד, מבלי שהפלט השני יפריע למהירותו של הפלט הראשון. אפשרות שניה, פשוטה יותר, היא שילוב המכשיר עם פעולת המנקבת. כיום נאלץ התוכניתן העיוור לתרגם את טיוטת התכנית שכתב בבראיל לשפת פיקחים, לפני שהוא מעבירה לנקבנית, כדי שזו תבין מה עליה לעשות. מכשיר וינברגר יאפשר לו לכתוב את התוכנית ישר בשפת פיקחים על מכונת כתיבה, שתפיק את תרגומה בבראיל. אותו מכשיר, אם יחובר למנקבת, יפיק במקביל לניקוב הכרטיסים סרט נייר בכתב בראיל שישמש את התוכניתן העיוור לצורכי בקורת הניקוב, ובכך יפסח על שלב בקורת הכרטיסים במבקרת.

תוכניות אלה ואחרות הוקפאו לפי שעה. הכל מצפים להופעת מכונת הכתיבה של י.ב.מ. שאמורה להגיע בחודשים אלה.

לכשתגיע יבחנוה הכל בקפדנות — ובראשם ד״ר וינברגר עצמו. יתכן ככלות הכל, שמכונת אמיג אינה באה לבטל את מכשיר וינברגר, אלא להוסיף אמצעי נוסף לרווחתו של העיוור. • •