The real story מקריאה נתלי פיינשטין
הסיפור האמיתי
להאזנה לחץ כאן
הסיפור האמיתי
ילדיי, אהובי יקיריי,
לקח לי 20 שנה להתוודות ולספר לכם את הסיפור האישי שלי.
לא זוכרת מתי ישנתי לילה אחד רצוף. אני מוכת געגועים לאביכם היקר לי.
לפני חודש ביקשתי מאביגיל מומחית המרקחות שתרקח לי משקה שיעזור לי להירדם וכך הצלחתי לישון מעט.
החלטתי לחזור 20 שנה אחורנית ולספר לכם, יהונדב ועמינדב את הסיפור האמתי של חיי. זה מגיע לכם ולאביכם.
פגשתי את אבא שלכם בבוקר שטוף שמש ליד צרעה, בכרם מדהים וכאילו קיבלתי הזמנה – בואי בואי אלי, כדאי לך. הייתי רגילה להגיע מדי פעם לכרם הזו לטייל ולשחק. אהבתי כרמים. גיליתי שכרם בפלשתית קשורה ממש אלי דַאלְיַה. זה שמה. לא סתם התחברתי לכרמים. טיפסתי על הפארות שהשתרגו ראיתי את הסמדר וידעתי שעונת היין קרבה ובאה. טיילתי ולפתע ראיתי מולי גבר מיוחד, שערו הארוך, שחור, עטור זקן ושפם מטייל עם כלב לבן שנראה כמו זאב.
הבטנו האחד בשנייה ומיד ידעתי. זה האיש. כמו אש שניצתה בכרם כך גם הייתה האהבה שהציפה אותי.
“שמשון שמי”, אמר, “דלילה שמי” אמרתי. כל השאר היה היסטוריה. אהבתי את שמשון כפי שמעולם לא אהבתי גבר. שמשון אהב אותי כפי שמעולם לא אהב אישה. נפגשנו כמעט כל יום רצנו בשדות, דיברנו בלי סוף על כל דבר. ובעיקר צחקנו. הרגעים הכי קרובים היו דווקא כששתקנו. החזקנו ידיים וידעתי שלעולם לא נפרד.
עברה שנה, נישאנו בחתונה מפוארת. הנישואין היו כדת משה וישראל. ואני כבת לשבט יהודה הייתי גאה עד מאד לנישואים עם בחיר ליבי האהוב שמשון שרק אז, בחתונה נודע לי שנועד לגדולות.
כחודשיים אחרי החתונה הגיעו אלי בחשאי (שמשון לא היה בבית) ארבעה גברים שהציגו את עצמם כפלישתים והודיעו לי שימי קצרים. לא הבנתי על מה הם מדברים. הם איימו עלי ואמרו שאם עד שבוע הבא – יום שישי, אני לא אחשוף את הכח העלום והמסתורי של שמשון שלי הם יהרגו אותי ואת פרי בטני.
הוי הוי כמה פחדתי. כמה אהבתי את אישי היחיד והמיוחד. וידעתי כמה הוא אוהב אותי. פחדתי לספר לו מי ביקר אותי. ידעתי שהגברים האלו רציניים ויממשו את האיום.
ואז החלטתי לחשוף את סודו של שמשון. לא לפני שסיפרתי לו את הסיפור במלואו. שמשון רצה ללכת לחפש את הגברים ולהרוג אותם. אני עצרתי אותו וסיכמנו ביננו שאתן להם את הסוד כי הסוד פחות חשוב מהילד שאנחנו מחכים לו.
וכך היה, שמשון גילה לי את סודו, השער היה מקור כוחו של אהובי. את השער הארוך גזזתי ונתתי אותו לארבעת הגברים הפלישתים. שמשון אהובי נלקח למאסר והפלישתים עקרו את עיניו. אבל לא יכלו לעקור את ליבו האוהב ולא יכלו לכבות את האהבה העצומה שהייתה בינינו.
לפני מותו ביקש שמשון לראות אותי בבית המעצר. באתי אליו לבושה בבגדי הנישואין שלי. הוא לא יכול היה לראות אותי אבל ליטף את כל גופי והרגיש את בטני ונגע בכל מחלצותיי.
התחבקנו ושתקנו. ידעתי ששמשון הולך לעשות מעשה אצילי, שיציל אותי ואת עם ישראל מידי הפלישתים. וכך היה. שמשון אביכם הפך להיות גיבור. כעבור חמישה חודשים מיום שמת נולדתם אתם. שמשון חלם עליכם ואני הגשמתי את החלום.
כל שבט ישראל ויהודה שנאו אותי והלכו עלי רכיל במשך שנים. כינו אותי בשמות גנאי והפכתי להיות הדמות השנואה ביותר אחרי רחב הזונה בכל רחבי הארץ. הפכו אותי לפלישתית, בוגדת, ותאוות בצע.
את הסיפור הזה אני מספרת לכם ילדי, תאומי היקרים, כי נשבעתי לאביכם שמשון שאספר לכם את הסיפור במלואו כשתגיעו לגיל 20.
הכוח שיש לי הוא בזכותו של אביכם. כשאני מסתכלת עליכם אני רואה את אביכם את יופיו וחכמתו ומשם שאבתי את האופטימיות שלי עד היום.
דליה הוכברג