נגד דעת המומחים
שלושה דברים לפחות מייחדים את ״קופ״ח״ של האגודה השתופית ״החקלאית״ משאר קופות החולים: היא מאגדת את כל הזרמים והתנועות של ההתישבות החקלאית: היא כורכת בטוח חיים ומחלות עם שרות רפואי; היא מונה 150,000 ״חברים״ הסובלים ממחלות כמו הבבזיללה, האקטינומיקוזיס, הפה-והטלפים — אך אף לא אחד מדיסקוס וממיניסקוס.
אלה הם, כמובן, 150,000 ראשי בקר ובהמות עבודה של 10,500 חקלאים מ-600 ישובים בארץ.
פרט לנקודות ייחוד אלה מתנהלים שרותיה של ״החקלאית״ במתכונת המתקדמת ביותר הנהוגה אצל עמיתיה — אם זה בשיטת ״בקורי-בית״ של הרופאים הוטרינריים ואם זה בשיטת חישוב השכר של רופאים אלה, הנקבעת לפי גודל האזור, מספר וסוג נקודות הישוב, ולפי סוג ה״פציינטים״ ומספרם (כ-3,000 ראש לכל רופא).
ראשיתה של ״החקלאית״ באותה תקופה ראשונית של שנות העשרים של המאה הזאת, שרוב נסוייה האוטופיים הפכו בינתיים לנכסי צאן וברזל של המדינה. ב-1919 התכנסו ביבניאל קומץ אנשים מעשרה קבוצים ומושבות בגליל ובעמק-הירדן, וגמרו אומר ליצור בארץ תנאים לטפוח בקר משובח. כשלב ראשון הוחלט על בטוח הבהמות והבקר בכוונה למנוע את הרס פרנסתו של החקלאי בשל אבדן בהמתו היחידה.
העובדה שבכל ארצות צפון-אפריקה והים-התיכון נכשלו כל המאמצים לטפח עדרי בקר-בשר וחלב, בשל חוסר ידיעה מוחלט על אמצעי ההדברה של מחלות האזור — לא הפריעה למייסדי ״החקלאית״. כן לא נרתעו מדעתם המוצהרת של המומחים המפורסמים ביותר אז, שגידול פרות-חלב משובחות באזור סובטרופי הוא בלתי אפשרי. בסוף 1919 הכילו ספרי האגודה רשימת בעלי חיים שכללה: 321 פרות, 155 פרדות, 42 סוסים ו-56 שוורים.
אולם טרם חלפה שנה, נוכחו אנשי ״החקלאית״ שבלי רופא וטרינר שיחיה במקום (ולא שייאלצו להזעיקו מחיפה) לא יוכלו לעמוד בנטל התחיבות הבטוח. לאחר מו״מ ממושך הובא ארצה רופא וטרינר צעיר מגרמניה בשם ד״ר ש. פרוינד ונחתם עמו חוזה למתן שרותים וטרינריים.
בין י״ז סעיפי החוזה אנו מוצאים את התנאים הבאים: ד) הד״ר פרוינד צריך להשיג לעבודתו את כל האינסטרומנטים הדרושים על חשבונו, מבלי לדרוש תשלום מיוחד.
י״א) הד״ר פרוינד מקבל מאת הנהלת ״החקלאית״ משכורת חדשית של 25 לירות מצריות; התשלום מדי חודש בחודשו.
י״ב) הנהלת ״החקלאית״ מעמידה לרשות הד״ר פרוינד סוס לרכיבה בשביל נסיעה במושבות. הוצאות כלכלת הסוס הן על חשבון ״החקלאית״ והטפול בסוס על ד״ר פרוינד.
וכך, ברכיבה על סוס ועל פני שבילים ודרכי עפר משובשות, ממגדל שבגליל ועד נהלל שבעמק-יזרעאל, החל השרות הוטרינרי של ״החקלאית״, המקיף היום 64 רופאים וטרינריים (בעלי רכב חדיש) ו-99% מהמשקים החקלאיים בכל אזורי הארץ.
הבשר ל״החקלאית” – הדמים למבוטחים
כיום, אף-על-פי ש״החקלאית״ היא עסק של עשרות מליונים, נשמר2 צביון הפשטות והצניעות של ימים עברו. חדרו של המנהל הכללי, מר אברהם יפה, מוכיח זאת בריהוטו הכמעט-ספרטני, שכולל שולחן וכסאות-עץ פשוטים, חלונות נטולי וילונות וקירות ערומים — פרט לתצלום ממוסגר של מנהל האגודה לשעבר שהלך לעולמו. תפאורה מינורית זו — כמותה ניתן לראות גם בחדרו של הרופא הראשי של האגודה — מספקת מן הסתם את דרישותיו של מר יפה (איש נהלל מיום היווסדה), הלובש חולצה אפורה מופשלת על מכנסיו — נוסח אנשי העליה השניה.
השרות הוטרינרי — מסביר מר יפה בקולו האיטי והמתון — מותנה אמנם בבטוח, אך החקלאי חייב בבטוח מינימלי של 50 ל״י בלבד, שהוא רשאי להעלותו לתקרה של 1,400 ל״י לפרה משובחת. עובדה זו מאפשרת, למעשה, לחקלאי לבחור שרות וטרינרי מלא עם צמידות סמלית לבטוח. בהתאם לחוזה שייך בשר הפרה הנשחטת (עקב מחלה) ל״החקלאית״. בשר זה (הנמכר תחת פיקוח וטרינרי ממשלתי) משמש לכסוי חלק מהוצאות הבטוח, בעוד שהחקלאי הנפגע מקבל בדרך כלל 85% מסכום הבטוח.
גם לכאן הגיע המיכון
אנשים הנוטים לראות עדיין את ההתישבות החקלאית באור פסטורלי של העבר — עשויים למצוא במיכון משהו הנוגד כאילו את מורשתה של ״החקלאית״. אך האמת שונה — משקים חקלאיים ותיקים היום הם בין הגופים היותר מאורגנים ומתקדמים במדינה. מכאן, כשהוצע ל״החקלאית״ למכן חלק מפעולותיה ע״י סניף י.ב.מ. בחיפה, נתקבלה ההצעה ללא הסוסים רבים.
הבעיה המרכזית שהביאה במישרין להכנסת המיכון, מסביר בשטף מר צימרמן — האחראי לנהול אינונטר הבהמות ובטוחן — היתה מפקד הבקר השנתי על כל הפעולות הכרוכות בו. עיקרה של בעיה זו, אינה שונה בהרבה ממרשם התושבים. בהתאם לנוהל מצווים החקלאים (לשם עדכון פוליסות הבטוח שלהם) לדווח להנהלת ״החקלאית״ על מקרי מחלה, לידה ומוות הפוקדים את עדריהם במשך שנה. אולם, מאחר ולא כל החקלאים מדקדקים במצוות הדווח, נערך אחת לשנה מפקד ארצי ע״י צוות פוקדים העוברים בכל משקי החקלאים ורושמים את השנויים שחלו בעדר לעומת הפוליסות של אשתקד (המעודכנות חלקית על-פי הדווחים שנמסרו) . תהליך ידני זה דרש מדי שנה בשנה גיוס כח-אדם מיוחד לכתיבתן מחדש של יותר מ-100,000 שורות בפוליסות, ותקופת הכנה ממושכת (כחצי שנה), שהביאה בסופו של דבר לאחור ניכר בהגשת החשבונות לחקלאים.
עם הפעלת השיטה הממוכנת משמשים הדווחים השוטפים על שנויים בעדר, לעדכון סרט-אב מגנטי המכיל את כל פרטי העדר. לקראת המפקד מדפיס המחשב מדגם י.ב.מ. 1460 רשימות מפורטות של מצב העדר לכל מתישב ומתישב. צוות הפוקדים מבקר במשקים ובודק אם אמנם זהה המצב ברפת ובאורווה עם הרשום על גבי דף המפקד, ומוסיף לפי הצורך את השנויים האחרונים. עם גמר העדכון של סרט-האב מוציא המחשב פוליסת בטוח מחושבת, מסוכמת ומודפסת כהלכה למתיישב — וסטטיסטיקה עניפה של רכוזים וסכומים להנהלת ״החקלאית״. הודות למיכון הצליחה האגודה לקצר באורח ניכר את משך ההכנות למפקד, ובעיקר להגיש חשבונות לחקלאים סמוך לסיום המפקד.
העבודה המשותפת עם ״החקלאית״ העשירה את חברת י.ב.מ. בנושא חדש החורג מהאפליקציות השכיחות. עובדה זו עוררה קשיים לא מעטים בשנה הראשונה. מה גם שקשה היה להתאים את שיטות הדווח מהחקלאים לשיטת המיכון. נזכר מר לוין — מנהל סניף י.ב.מ. בחיפה — באפיזודה אופיינית: ״עד לעבודתנו עם ‘החקלאית׳ ידעתי שהיחידה הקטנה ביותר האפשרית היא ‘סוס אחד׳. וכך אמנם נהגנו עד שהתברר לנו ששני מושבניקים החזיקו במשותף בסוס אחד ודרשו בצדק לתקן את חיוביהם לפי ‘חצי סוס׳״.
מן הסתם ראוי ספורו של הברון מינכהוזן על סוסו המבותר — לבחינה נוספת. • •3
