הקדמה:
דומה, אמנם, כי אין הגדרה מתאימה יותר לתקופה שלנו מאשר עידן המדע. ולא רק משום שפיתחה את האטום, את טילי החלל, את הלייזר, ויש אומרים — את המחשבים האלקטרוניים. השפעת המדע והשיטות המדעיות חדרו בזמננו למרבית תחומי הפעילות האנושית. יתר-על-כן, המדע מוחזק היום כ״אוצר טבע״ ראשון במעלה, חשוב אפילו יותר מאוצרות הטבע המסורתיים, כמו נפט ומחצבים. אם כך הדבר, מקבלת שאלת ההשפעה שיש להתפתחות המדעית על חיי החברה והפרט משנה חשיבות ומשמעות. אפשר ואותו מדען (או מדענים) העוסק במלאכת מחקר אפורה של מכניזם מסויים — אורגני או לא-אורגני — עשוי לחולל, מבלי דעת, תמורות מרחיקות לכת בחיי החברה ובסדרי חייו של כל פרט.
מבחינה זו משולות תוצאות עבודתו של המדען לכדור שלג. אולם, בעוד שבמקרה של כדור שלג מעשה ידי-אדם מעמידים את האשם לדין, איש אינו מעלה בדעתו לתבוע מהמדען דין על מעשיו, גם אם תוצאות עבודתו הרות-אסון.
האם סיבת הדבר היא שאיש המדע אחראי רק לפני האמת המדעית? אולי, אבל משעה שאמת מדעית זו יוצאת מרשות היחיד וכופה עצמה על הכלל בכח שאינו מותיר ברירה, האם היא יכולה להחשב עדיין כרשות הפרט?
אשר לשאלה, מה היה עולה בגורל המדע אם התפתחותו היתה מותנית בקבלת אישורו של הפרט, יש האומרים כי מוטב היה לנו מדע נחשל יותר, אך גם ללא הפצצה האטומית ושאר כלי-משחית.
מכל מקום, אפילו ענין זה נוגע כבר לחברה בכללה, אין הוא פוטר את המדען כפרט מן הבחינה המצפונית. שכן, אם מוצא השיקול המוסרי ממעבדתו של איש המדע, עלולים לפלוש לתוך ״ואקום״ זה רוחות רעות. יתכן, ככלות הכל, כי אותה תלישות וקהות רגשות של אנשי המדע שפגש גוליבר במסעו בלאפוטה, עשויה ביום מן הימים לקרום עור וגידים.
מכאן החשיבות שנודעת לדעותיהם של אנשי מדע, לא רק בעניני מדע, אלא גם בעניני מוסר.
שיפוט מוסרי
פרופסור ליבוביץ, נפתח אולי במשפט המפורסם שמיחסים לפרופסור אופנהיימר — לאחר שהוטלה הפצצה האטומית על הירושימה : ״הפיסיקאים ידעו את החטא״. האם אתה סבור שאנשי המדע גילו אזלת-יד מוסרית כאשר הסכימו לרתום את כשרונותיהם לפיתוח כלי משחית ?
אינני רואה שום בעיה מוסרית הקשורה בתגלית מדעית. כל הכרה מדעית כפויה על כל מי שמבין אותה, ואין היא תלויה לא באישיותו ולא באופיו ולא בסיטואציה שלו בחיים. מבחינה פסיכולוגית הוא אינו יכול שלא לקבלה — אם הוא מבין אותה.
אם לא קיימת בעיה מוסרית, כיצד אתה מסביר את הזעזוע הקשה שגרמה הטלת הפצצה האטומית לאופנהיימר ולקבוצת המדענים שעבדה אתו?
4בכתביו ובמאמריו הפובליציסטיים והפופולאריים-מדעיים של אופנהיימר מתגלית שטחיות מדהימה של חשיבתו האנתרופולוגית-פילוסופית ושל חשיבתו החברתית-מוסרית כאחת — עדות נוספת לכך, שאין קשר בין רמת היכולת בתחום המחקרי (למשל במתימטיקה ובפיסיקה) ובין חכמת-החיים ותחושת האמת שבמציאות האנושית . אילו היו לאופנהיימר לב מבין ונפש מרגשת, לא היה זקוק לפצצה האטומית כדי להגיע ל״תודעת החטא״; דיו היה בעיון במחזור של יום-הכיפורים. ואילו לא לקתה רגישותו המוסרית במידה רבה של צביעות, לא היה נמשך אחרי הקומוניזם באותה תקופה, בעיצומן של הזוועות הסטאליניות.
האינך סבור שהשמוש שנעשה בפצצה האטומית יצר בכולנו ״תודעת חטא״, וכי תודעה זו היא שעומדת מאחורי התנגדותה של מרבית האנושות להפעלת נשק גרעיני ?
אם אדם אינו פאציפיסט מוחלט, השולל כל שימוש בנשק שיש בו כדי להרוג, הרי לגביו הפצצה האטומית היא נשק ככל נשק אחר. לגבי ההערכה המוסרית, עצמתו של הנשק וכמה הוא עשוי להרוג אינה מעלה ואינה מורידה. ההערכה המוסרית מתייחסת לאיכות ולמהות ולא לכמות. אשר לעצם ההמצאה או התגלית של הנשק הגרעיני — אין שום קשר בין תגלית, שהיא הישג של המיתודה המדעית, ובין אופן השימוש בו, שהוא נובע מרציותיו ומגמותיו של האדם ולא ממדעו. הממציא — או המגלה — אינו שולט בתוצאות המצאתו או תגליתו, ואף אינו יכול לבלום את ההכרה המדעית מחשש מפני תוצאותיה. לעולם אין האדם יודע מראש את התוצאות האפשריות של מעשה שהוא עושה, ושיקול התוצאות אף אינו קריטריון של מוסריות. השיפוט המוסרי מתיחס למעשה עצמו ולא לתוצאותיו. מבחינה זו אין הבדל בין תורת-מידות דתית או חילונית. שום הוגה-דעות דתי לא דן בדברים מבחינת שיקול תוצאותיהם, וגם האתיאיסט קאנט פסל בתוקף את הגישה ששיקול תוצאות המעשה הוא רלוואנטי לגבי ההכרעה המוסרית.
אינך חושב, אם כן, שאנשי מדע צריכים לדרוש זכות הכרעה לגורל המצאותיהם?
מה פתאום? באיזו זכות הם רשאים לדרוש זכות כזאת?
במה איש מדע מוסמך יותר להכריע בעניני מוסר מכל אדם אחר? כיוון שהוא בעל ידע יותר? (בפסקנות) מן ההכרה המדעית לא ניתן להסיק שום חיוב ושום איסור, ז.א. — שום הכרעה מוסרית איננה נובעת ממנה.
העובדה שרק בזכות ידיעותיהם אפשר לפתח כלי משחית כאלה, האין היא נותנת תוקף רב יותר לתביעתם המוסרית?
אנשי מדע הם ככל אדם מבחינת רציותיהם, מגמותיהם, שאיפותיהם ומאווייהם; ביניהם תמצא כופרים ומאמינים, רשעים וצדיקים, ואפילו חכמים ושוטים, אין להכרעות הרצוניות קשר עם המדע, ואין הידע המדעי והמיתודה המדעית קובעים לגבי ההכרעה הרצונית. ראה מה היו האירועים הגדולים בדורות האחרונים, ותמצא שלא המדע ולא חוסר-מדע היו גורמים שהפעילו את עושיהם: האם המהפכה הרוסית בוצעה מתוך הכרה מדעית? האם גרמניה הנאצית קמה כתוצאה מהכרה מדעית? האם הכרה מדעית היתה יכולה למנוע את הקמתה? האם הקמת מדינת ישראל קשורה במדע?
מהו אינטרס המדינה?
פרופסור ליבוביץ, האם יש הבדל בין איש המדע של היום לעמיתו משנות העשרים של המאה הזאת?
ההבדל בין מדעני אתמול למדענים היום הוא רק בזה, שהמדע כיום התרחב מבחינה כמותית בצורה מבהילה. כמות האינפורמציה המדעית שהחוקר חייב לקלוט גדלה בהתמדה, לכן איש המדע מוכרח להצטמצם לתחום מסויים, מאחר שאין לו הכח והזמן להתפשט על פני תחומים נרחבים יותר.
בהקשר זה פרופסור ליבוביץ, האם אתה מאמין שהמחשבים האלקטרוניים יכולים לסייע בפתרון בעיה זו?
אני חושב שהתקוות שתולים במחשב מוגזמות מאוד. המחשב אינו6 משחרר את האדם מהחשיבה אלא מהחישוב. אדרבה, הקלות שבה מאפשר המחשב לבצע חישובים פותחת פתח לחשיבה נוספת, ואפילו מחייבת חשיבה נוספת.
פרופסור ליבוביץ, בין כל האזהרות הלא-רציניות על הסכנות הצפויות לאדם מן המכונה, מצאנו גם את אזהרתו של נורברט וינר, הנחשב לאבי הקיברנטיקה, המזהיר מפני אבדן השליטה על המחשב.
(בתנועת ביטול) אין זה אומר כלום. גם אנשים אינטליגנטים יכולים לפטפט. שום מנגנון קיברנטי אינו פועל מעצמו, אלא אם מתכנתים אותו מראש.
יתכן וכוונתו של נורברט וינר היתה, שאם מנגנון כזה יהיה אפשרי מבחינה טכנית, יימצאו אנשים שישתמשו בו להשגת כח ושררה.
וכי מה עשה היטלר בלי שימוש במנגנון כזה? האם נזקק היה למחשב כדי לזרוע חורבן והרס? אין שום חדש בסכנות הנובעות מעצם האינטליגנציה של האדם. מה הפחד מפני חידושי המדע?
פרופסור ליבוביץ, האם אתה רואה סכנה בכח שהמדע נותן בידי האדם, בעוד שמניעיו ודחפיו סתומים לפניו כלפני אלפי שנים?
נכון הוא שמה ששייך להתפתחות ההבנה העצמית שלנו, לטיב יצרינו ומאוויינו ולשליטתנו עליהם, לא נתחדש מאומה מיום שעמד האדם על דעתו. הסכנה הצפויה לאדם מעצמו היתה תמיד איומה. לאחר שהאדם הוא יצור שיודע להשתמש בכוחותיו, הוא היה, הוא הווה והוא יהיה תמיד מסוכן לעצמו ולזולתו.
העובדה שיש בידו כיום נשק הרסני המסוגל להשמיד את האנושות כולה אינה מחריפה את הסכנה?
סכנה כזאת היתה קיימת גם בעבר . כבר היו עמים שהושמדו. למשל, עמים אינדיאנים בידי הספרדים, עם קרת-חדשה בידי הרומאים ועוד. כשכבשו הרומאים את ירושלים היה מספר ההרוגים גדול מבהירושימה. גם החורבן היה גדול יותר, אעפ״י שהוא לא בוצע בפצצת אטום אלא בברזל ובאש. ( חרישית ) כפי שאמרתי, מאחר והאדם יודע להשתמש בכוחותיו, הוא מסוכן לעצמו ולזולתו.
פרופסור ליבוביץ, לנוכח הקשר ההדוק בין הבטחון הכלכלי-מדיני לבין ההתפתחות המדעית-טכנולוגית של מדינה מודרנית, האין האינטרס שלה מחייב אותה לבחור את מדעניה כבר מגיל רך ולהכשירם רק למטרה זו?
האינטרס של מי?
האינטרס של המדינה.
מהו אינטרס של מדינה? מי קובע אותו? ( בטון תקיף ) אינטרס המדינה הוא תמיד זה ששליטי המדינה קובעים אותו כאינטרס המדינה. אין אינטרס אוביקטיבי. אתן לך דוגמה, אחת האימרות המפורסמות של גרינג היתה זו שהציבה לפני העם הגרמני את הברירה בין חמאה לתותחים. מי קובע מהו האינטרס האוביקטיבי של גרמניה?
אם אתה שואל אותי, הייתי אומר, שאינטרס המדינה הוא אותו משהו שהעם מזהה אותו עם טובת המדינה. אם בראש מעייניו עומדים העוצמה והשלטון, הוא עשוי לראות בתותחים את האינטרס העליון של האומה.
רק מתוך גישה פשיסטית מותר להשתמש בהכללות מסוג ״רצון האומה״, ״אינטרס המדינה״ וכדומה.
אינך סבור שמושגים כמו עצמאות וחרות משותפים לכל האומות ולכל בני האדם?
זו מנין? זה איננו נכון. איננו צריכים להרחיק לכת כדי להיווכח בכך. רק לפני כמה שנים, כאשר שררה הפסיכוזה של פחד האטום (מעולם לא היתה סכנת מלחמה אטומית ממש), יצאו מתנגדי הזיון האטומי במערב בסיסמה: Better Red than dead, שפירושה — מוטב לוותר על עצמאות וחרות ולהיכנע, ובלבד לחיות. מי קובע מהו האינטרס העליון? ניקח נוסחה אחרת: בעת מלחמת-העולם השניה אמרה אלינור רוזבלט, כי מטרת המלחמה הזאת היא לספק לחם, כוס חלב ובגד לכל אדם באשר הוא. לעומתה יצא הגנרל טוג׳ו — הדיקטטור של יפאן — בהכרזה, כי מטרת המלחמה הזאת היא ללחום למען הקיסר ולמות למען הכבוד. היש מובן לשאלה מי משניהם ״צודק״ יותר?
אם לשפוט לפי קריטריון אנושי ומוסרי, הצדק עם אלינור רוזבלט.
מה זאת ״אנושי״ ? אדולף איכמן היה אנוש בדיוק כמוך, אדוני. גם אותו זוג — צעיר וצעירה — שנידונו זה עתה באנגליה על שעינו עד מוות ילדה קטנה, כדי ליהנות מצעקותיה16 ובכייתה, שאותן הקליטו — גם הם עשו מעשה ״אנושי״ בהחלט. וכן גם אותו שיכור, שנידון השבוע אצלנו, שרצח במכות את אמו הזקנה העיוורת. (בתקיפות) ומי אומר מה זאת ״קריטריון אנושי ומוסרי״ ? הגנרל טוג׳ו ״צודק״ כשם שאלינור רוזבלט ״צודקת״. כאן השקפתו ומשאלתו, וכאן השקפתה ומשאלתה — כלאחד מהם ״צודק״ באותה מדה עצמה.
אם קדושת החיים היא הערך ההומני העליון, הרי שאי-אפשר להתיר הרג בגלל כבוד.
עצם ההכרה ב״קדושת החיים״ היא ענין של השקפה והערכה, ועל אחת- כמה-וכמה — הדביקות בהומניות. אני אינני הומניסט! בכל בוקר בלכתי לבית הכנסת אני קורא שם על ארון-הקודש: ״שוויתי ה׳ לנגדי תמיד״, ז.א. — לא שיוויתי את האדם לנגדי תמיד. אותו גנרל טוג׳ו ראה את הכבוד כערך עליון. זוהי השקפתו, והיא ״צודקת״ לא פחות מכל השקפה אחרת. (בנימה חרישית) בין בני אדם קיימת בהכרח אחדות ואחידות מבחינת ההכרה המדעית. לעומת זאת, אין שום דבר שיכול לכוון את כל בני האדם לרצות אותו דבר.
אם אני מבין נכון את דבריך, אין דעות מוסריות ואנטי-מוסריות, אלא יש השקפות שונות.
יש בני-אדם שלגביהם החיים הם ערך עליון, ויש הכופרים בכך. שום ציווי מוסרי אינו כפוי על האדם מבחינה הגיונית או פסיכולוגית. לוח-הכפל הוא ענין של כפיה, על כרחנו כולנו מסכימים לו; והוא הדין בכל הכרה מדעית. כל דבר אחר הוא ענין של השקפה, ולכן תיתכן גם השקפה נגדית. המלה מצפון אינה מופיעה בתנ״ך, ואין זה מקרה שאף נביא אינו פונה למצפון האנושי. הנביא דורש שהאדם יעבוד את ה׳, ולא את מצפונו. המצפון הוא אחד מצורות עבודת אלילים . מה בין האומר שמצפונו של המנהיג הוא הצו העליון או מצפונו שלו הוא הצו העליון?
תכלית ותוחלת החיים
פרופסור ליבוביץ, כיצד אפשר ליישב את האבסורד שהמחשבה היוצרת יורדת לטמיון עם המוות?
מי שאינו משלים עם העובדה ״שבעל כרחך אתה חי ובעל כרחך אתה מת״ — צריך להתאבד.
אנשים מנסים להשלים, אך האבסורד נשאר בעינו. האין זה הסימפטום האופיני לחיים המודרניים?
אין זה נוגע ל״חיים המודרניים״ דווקא. מבחינה זו לא נשתנה דבר באלפי השנים האחרונות. אותה פרובלמטיקה שהעסיקה מיעוט קטן של אנשים לפני 3,000 שנה מוסיפה להעסיק גם כיום מיעוט קטן של אנשים. בכלל השתנה מעט מאוד במעמדו של האדם במהלך ההיסטוריה, פרט, אולי, לעובדה אחת שאותה ראוי לציין כחשובה ביותר, והיא שבשני הדורות האחרונים התארכו חיי האדם.
האם עובדה זו חשובה כל כך?
כן. העובדה הברוטלית הזאת שאורך החיים הממוצע גדל במאה האחרונה ב-30 שנה ויותר. זוהי מהפכה ממש!
שאלה אחרונה, פרופסור ליבוביץ, כיצד היית מגדיר את תכלית הדעת.
כן. (משתהה שעה ארוכה) אראה לך תשובה שנכתבה לפני זמן רב. (קם באיטיות ממושבו, מרפרף באצבעות קלות על כרכי הספרים העבים הגודשים את הכונניות שלפניו ונוטל לבסוף ספר פירוש המשניות להרמב״ם. מתיישב, מעלעל שניים-שלושה דפים מהמקום שפתח בו לראשונה וקורא בכובד ראש כמורה אל תלמיד) : ״ואין תכלית לימוד החכמה אלא לדעת אותה בלבד, ואין תכלית האמת אלא שיידע שהיא אמת״. והנה בהמשך נאמר: ״וזהו מיעוט שכלו של האדם שהוא מבקש לתכלית תכלית אחרת״. • •
