מחשבות 49 | 1980/10

אחד השלבים היותר מעניינים בהוצאתו לאור של ״מחשבות״ הוא תהליך הדין ודברים עם המחברים בשלב העריכה של מאמריהם.

בגליון 42 הגדיר ד״ר זאב בכלר את החלק הארי של 2500 שנות המחשבה המדעית כמחשבה רב־ ערכית, דהיינו שמעובדות לא מתחייבת תאוריה נכונה אחת, אלא תאוריות רבות שכל אחת מהן יכולה להיות נכונה או שיקרית באותה מידה. מאחר שכך, טען אז בכלר במצוקה אמיתית, איננו יכולים לומר שהקוסמולוגיה התלמאית שיקרית, או שהעולם הניוטוני פחות מדוייק מהעולם האיינשטניאני. כל שאנו יכולים לומר הוא שיש מספר תאוריות נכונות או שקריות באותה מידה וכי במצב זה אין לאף אחת מהן עדיפות על זולתה. במאמר המתפרסם בגליון זה מצליח בכלר להחלץ מ״הצינוק הלוגי״ דאז על־ידי פנייה של 180 מעלות כמעט. במאמרו הנוכחי יוצא בכלר בפסקנות נגד התפישה הרב־ערכית, כיוון שהיא מיסודה הגנתית ולפיכך מעגלית, וכל דבר מעגלי הנו בהכרח ריק מתוכן. הרב־ערכיות שנראתה לו אז סימן של אצולה היא בעיניו כיום ״אסון טבע״. עתה גורס בכלר שהמדע הנו קווי (כלומר: שמעובדות נגזרת אך ורק תאוריה אחת) ותגליתי. לשון אחר-המדע טעון מידע ותוכן אמיתי על העולם, בעוד הפילוסופיות של המדע הן, ללא יוצא מן הכלל, מעגליות ולפיכך עקרות מתוכן.

עד כאן תמצית המהפך שהתחולל בד״ר בכלר למן מאמרו הקודם – לפני חמש שנים בדיוק. ומכאן מספר נקודות מעניינות שנידונו בשיחות הארוכות שליוו את עריכת החומר.

משיחות אלו מסתבר שהפניית העורף לרב־ ערכיות אינה שלמה, בכלר מוסיף להאמין שאפשר לגזור אין־סוף תאוריות מקבוצה מסויימת של עובדות, וכי אין בידינו לדעת מי מהן אמיתית או שיקרית. אף־על־פי־כן הוא מאמין שרק אחת מהן אמיתית.

אמונה זאת מעלה מספר קושיות. למשל, בכלר לועג לפילוסופים על שום שהם קובעים מראש שהמתודה המדעית היא הרציונלית ביותר האפשרית בדרך טיפולה בתאוריות המדעיות ובקידומו של המדע. אך הכי אין הנחת מוצא זאת כי המדע קווי ובעל כושר גילוי האמת על העולם, בבחינת קביעה וידיעה מראש?

בכלר מסכים אך מצביע על ההבדל: בניגוד לפילוסופיות האחרות אין הוא נותן מראש הכשר לדוגמטיות, להתעלמות מהפרכות ולשאר עיוותים המאפיינים את דרכו ההיסטורית של המדע. עקב אריכות השיחה לא נעמוד כאן על כל הקושיות שנידונו, כגון מתן משקל של עובדה להצהרה, קיומה של התבוננות אובייקטיבית שאינה מושפעת מהנחות מוצא, האבחנה הסטריאוטיפית בין הפוליטיקאי לאמן וכדומה. מה שנראה לנו בעייתי במיוחד הוא זה: אס בכלר מאמין כיום שהמדע מתקדם בהתמדה לקראת הידיעה האמיתית והסופית של העולם (ובלשונו: ״אם יש עולם יש גם אמת״), ועם זאת מודה שאין באפשרותנו לדעת איזו תאוריה היא האמיתית, ממילא כולן שוות ואנו מוסיפים להיות שרויים בצינוק הלוגי הישן – למרות ״הידיעה״ שרק אחת מהן נכונה ואמיתית. זאת ועוד, האמונה בהתקדמותו של המדע לעבר האמת המוחלטת לא זו בלבד שהיא פילוסופיה – היא גם הגנתית. מאחר שכך היא, אליבא דבכלר, מעגלית ולפיכך עקרה וריקה מתוכן.

בתשובה מודה בכלר שטרם בדק סוגיה זאת. כל שהוא יכול להציב בשלב זה הוא את הרגשתו החזקה ״שתורת האטום של ימינו הינה יותר אמיתית מזאת שהתקיימה לפני 200 שנה״. והוא מוסיף, ״אם העקרון האריסטוטלי מתנגש בהרגשה כל כך חזקה, אז משהו לא בסדר בעקרון ולא בהרגשה״.

התבססות זאת על אמונה והרגשה מזכירה את ההרגשה ההיסטורית החזקה שהשמש חגה סביב כדור הארץ. בכלר מכיר בבעייתיות זאת ואינו מוצא לה תשובה. אף־על־פי־כן אינו מוכן לדחות את פרסום המאמר עד למציאת התשובות או עד לסילוק נקודות התורפה הבולטות. הנמקתו מפתיעה במקוריותה. לדבריו, ביקורת חריפה מדי, כמו השאלה בדבר מעגליותה האפשרית של תפישתו, עלולה לעכב את פרסום המאמר במספר שנים. בכלר מעדיף גישה שונה: לפרסם היום את עמדתו כמות־שהיא, ובבוא הזמן לפרסם את עמדתו החדשה שתפריך אולי את זו הנוכחית, כשם שהנוכחית מפריכה את קודמתה מלפני 5 שנים.

גישה מופרכת? לאו דווקא. מאמרו של ד״ר בכלר מעניין ומגרה למחשבה, גם אם עמדתו הקווית והתגליתית נגועה, אולי, במחשבה מעגלית.