הקדמה:
שיחה עם פרופ’ הלל נתן ומר ברוך ארנסבורג מהמחלקה לאנטומיה ולאנתרופולוגיה בתל-השומר.
אנתרופולוגיה, מספרים הספרים, היא מדע האדם. מדע המתחלק לשתי קבוצות עיקריות : אנתרופולוגיה תרבותית ואנתרופולוגיה פיסית. הראשונה עוסקת בחקר תרבויות האדם, והשניה בחקר מכלול התבונות הפיסיות של בעלי-החיים וגילגולן עד האדם.
עד כאן החלוקה הראשונית, שלאחריה, כמובן, חלוקה משנית ותת-משנית כבשאר המדעים.
אותנו עניינה במיוחד שאלת התפלגותו של האדם מהפרימטים — היא הקבוצה שכוללת את האדם עם הקופים הגדולים והקטנים.
הקוף הקדום ביותר שידוע לנו הוא האג׳יפתופיתקוס, שגילו נאמד ב-28 מיליון שנה. אחריו בסולם האבולוציוני אנו מוצאים את הקניה-פיתקוס, שחי לפני 20 מיליון שנה. על יצור זה חלוקות הדעות אם הוא שייך לענף האנושי או לענף הקופים, אך נמצא שרוב החוקרים פסקו, בניגוד לדעתו של ליקי — חושף עצמותיו של הקניה-פיתקוס — שמדובר כאן בקוף. אפילו לגבי הרמה-פיתקוס — קוף שחי לפני 15-8 מיליון שנה — התגבשה רק לאחרונה הנבונות להכיר בו כיצור הראשון דמוי-אדם. אך עדיין נותרו חללים בתשבץ היוחסין של האדם. חסרה חוליה בין האוסטרלו-פיתקוס, אדם-קוף שגילו נאמד בשני מיליון שנה והנחשב לאבי ההומו-ארקטוס, לבין האבות הראשונים של האדם. איזה מן יצור היה אדם-קוף זה ? והנה נחשפו בשנה האחרונה (בבקעת אומו ריבר שבאתיופיה ובן במקומות אחרים) עצמות של אוסטרלו-פיתקוס בני שלוש, שש ושמונה מיליון שנה.
התשבץ נסגר איפוא, חוליות האבולוציה, מהרמה-פיתקוס לפני 15 מיליון שנה ועד ההומו-ארקטוס לפני מיליון שנה התאחדו לשרשרת רצופה אחת. אך כיצד התהוותה החוליה הראשונה ? מה הביא את הרמה-פיתקוס להתפלג מענף הקופים ? מדוע ביכר אותו הבירור הטבעי ע״פ קופים אחרים ?
כדי להשיב על כך, ואגב בך להבין מעט יותר את מנגנון התהליך האבולוציוני, פנינו לפרופ׳ הלל נתן — ראש המחלקה לאנטומיה ולאנתרופולוגיה בתל-השומר, ולאסיסטנט שלו — מר ברוך ארנסבורג. המחלקה בתל-השומר קיימת כבר שלוש שנים ומשמשת את הרפואנים בלימודי האנטומיה, והן למחקר הפלאנתולוגי — הוא הענף האנתרופולוגי החוקר את שרידיו הקדומים של האדם.
אפתח בשאלה המתבססת על פתיחתו הפרובוקטיבית של החוקר דסדמונד מוריס, בספרו ״הקוף הערום״. מצויים 193 מינים של קופים, הוא אומר שם, אחד מהם ערום — הוא האדם. בן הוא מציין שם שהקוף הקדום ביותר הידוע לנו חי לפני 28 מיליון שנה. השאלה שלי היא, מדוע התפתח בפרק זמן ארוך זה רק קוף ערום אחד ?
ארנסבורג: מי אומר ? היו הרבה נסיונות בכיוון ההומו ספיאנס, כמו האדם הניאנדרטלי, אבל כולם נכשלו ונעלמו. היצור האנושי של ימינו הוא פרי מיזוג והכלאה של כמה נסיונות כאלה.
כיצד זה שההבדלים בין שבטי האדם השונים אינם מהותיים כמו בין הגורילות לאורנג-אוטנגים, למרות שאחדים מהם התפתחו וחיו בבידוד גיאוגרפי מוחלט ?
ארנסבורג: מהסיבה הפשוטה, שגו-רילות, שימפנזות ואורנג-אוטנגים הם מינים שונים, בעוד משפחת האדם מהווה מין אחד המחולק לגזעים.
אם כן, אולי נגדיר מהו מין ?
פרופ׳ נתן: בבקשה. כל בעלי-חיים המשתייכים למין אחד מסוגלים, הם וצאצאיהם, להתרבות ביניהם.
ארנסבורג: פרוש הדבר, שיש מין אחד של אדם כשם שיש מין אחד של גורילה.
פרופ׳ נתן: הייתי מוסיף ואומר, שכל הקופים הם פרימטים, והאדם הוא אחת הקבוצות מבין הפרימטים.
אם כך, אולי נעקוב אחרי ההתפלגות בין הקופים לאדם. הסברה המקובלת היא, שעקב שינויים אקלימיים נאלצו אבות האדם לרדת מהעצים ולבקש מזונם מחוץ ליערות. ומכאן נובע שחרור הידיים לפעילויות שונות וההליכה הזקופה. עם זאת אפשר להניח, שאותם תנאים חלו גם על הקופים שחיו אז ביער. למה, אם-בן, הגורילה והשימפנזה לא הושפעו ונותרו קופים, ואילו מאותו אב קדמון התפתח האדם ?
ארנסבורג: מי אומר ששינויים אלה לא השפיעו על הגורילה ? האבטיפוס של הגורילה שונה לגמרי מהגורילה של היום. אלא מה, כיוון2הפתחותו הועיד אותו להיות גורילה בעוד הכיוון אצל האב-טיפוס שלנו הועיד אותו להיות אדם.
תראה, מה זאת אבולוציה ? זאת התשובה של בעל-החיים לשינויים של סביבתו. אם אין שינויים אין צורך בתגובה ; אם יש שינוי ואין תגובה — נעלם המין. תהליך זה קיים גם היום. אילו, למשל, היו מתייבשים האגמים באפריקה היה נעלם גם ההיפופוטם, ואם תהליך זה היה מתרחש תוך מיליוני שנה, אפשר להניח שההיפופוטמים היו מגיבים בהקטנת מידות גופם כדי להתאים את עצמם לתנאי היובש — אם באמת יש להם כוח אבולוטיבי מתאים, ואם לא — היו נעלמים.
האין הגדרה זו של האבולוציה חשודה בלאמארקיזם ? כלומר, כאילו הגוף מפתח שינויים בהתאם לתנאי הסביבה, בעוד התפישה הדארווי-נסטית היא שהשינויים המוטצ-יוניים המתרחשים בבעלי החיים הם רצופים ומקריים ?
פרופ׳ נתן: זה נכון. המוטציה היא הפקטור הראשון באבולוציה, ומוטציות מתרחשות כל הזמן, ללא קשר לשינויים בסביבה, כי אם עקב גורמים שונים, כמו קרינה קוסמית. מוטציות כאלה מופיעות בכל הכיוונים ורק זאת שהופעתה תואמת את התנאים — בכך שהיא מהווה יתרון לקיומו של המין — היא שנשארת. לתהליך זה קוראים סלקציה או בירור טיבעי. כך נוצרים מינים חדשים של בעלי-חיים; מופיעות מוטציות — רובן שליליות או חסרות השפעה, אך בהתגלה אחת שמהווה יתרון מהותי — היא מתפשטת והופכת להיות נחלת המין כולו.
מוטציה או מטען גנטי ?
ארנסבורג: אני לא בדיוק מסכים לתפקיד המרכזי שאתה נותן למוטציות. בכלל, ככל שעולים בסולם החי פוחתת חשיבותה של מוטציה חד-פעמית באבולוציה. למשל, הופעת גזע כבשים בעל רגליים קצרות, היא תוצאה של מוטציה, אלא שמוטציות כאלה נדירות מאוד — במיוחד אצל יונקים. מאידך, המנגנון האחראי להופעת כבשים בעלות צמר שופע או דליל — הוא מנגנון אבולוטיבי הפועל ברציפות, עם ובלי המוטציות, לפי העיקרון שהזכרתי קודם: האבולוציה היא התשובה של כל האורגניזמים החיים לסביבתם.
פרופ׳ נתן: אין אבולוציה ללא מוטציה.
ארנסבורג: לדעתי אפשר לעקוב אחרי התהליך האבולוציוני גם ללא מוטציות — אם כי אין לשלול את חלקן ביצירת ההבדלים בין בעלי-חיים ובהופעת מינים חדשים. עלינו להביא בחשבון, שהמימון העצום של החיים על כדור הארץ לא נוצר מתא אחד — שהיה כביכול אבי החיים ואשר מכוח המוטציות שעברו עליו ועל צאצאיו נוצרו דגים, זוחלים וכו׳.
הסיפור אחר ; הופעת החיים היתה מלכתחילה מגוונת וסימולטנית. לא חד-תאי בודד, אלא שפע עצום של חד-תאים בעלי נטיות גנטיות שונות, שהתגבשו במרוצת הדורות למטענים גנטיים ספציפיים. וממטענים אלה נוצרו במקביל רבבות מינים וטיפוסים שונים של דגים וזוחלים.
פרופ׳ נתן: תהליך כזה של אבולוציה אפשרי אם אמנם מקבלים את ההנחה, שהחיים הופיעו בצורה סימולטנית והיו מראש מאורגנים ״במינים״ שונים, אבל אם החיים התפתחו מתא אחד, אז למוטציות שמור תפקיד מכריע ביצירת המינים השונים.
אולי ננסה לעקוב אחרי תהליך אבולוציוני אצל כבשים דלות צמר. נניח שתוך פרק זמן מסויים מתקרר האקלים בצורה דרסטית. עכשיו, 99 אחוז מהעדר ימותו מקור ואילו אחוז אחד, שבמקרה קיבל מוטציה המביאה לצמיחת שער מוגברת, יוותר בחיים והוא שיהווה גרעין לעדר חדש בעל צמר סבוך. האין זה כך ?
ארנסבורג: עקרון האבולוציה המקובל היום רחב יותר. המוטציות, במידה שמתרחשות, משמשות כחומר גלם למנגנון הגנטי ומאפשרות לו לפתח ולהכווין את השינויים בהתאם לתנאי הסביבה ולחוק הסלקציה. בדרך משל, המוטציה היא צינור הפלדה ואילו המנגנון הגנטי יוצר ממנו קנה של תותח. פיתוח צמר הוא תכונה גנטית העוברת מהורים לצאצאים. אצל אחד הצאצאים היא יכולה להתגלות כתכונה דומיננטית ואז לכל צאצאיו תהיה פרוות צמר עבה שתבטיח את קיומם. אילו היו צריכים להמתין למוטציה מתאימה בכיוון זה היו יכולים לחכות למחזור הבא של בריאת העולם.
פרופ׳ נתן: כיצד אתה מגיע בכלל להיווצרות מין הכבש ללא מוטציה ?
ארנסבורג: באמצעות המנגנון הא-בולוטיבי, שהסתייע גם במוטציות. הוא שהביא לנו כל סוגי בעלי החיים הידועים לנו.
מה שאתה אומר הוא, שהצלבת תכונות גנטיות ממלאה תפקיד חשוב בבירור הטבעי, אבל אין זה מוכיח שיש באן תגובה אד-הוק לסביבה.
ארנסבורג: תראה, אתן לך דוגמה מעשית, שאי-אפשר להסביר אותה באמצעות המוטציה. מנגנון השמיעה אצל זוחלים וצפורים מורכב מעצם אחת, המקשרת את קרום התוף עם האוזן הפנימית. אצל היונקים לעומת זאת מורכב מנגנון זה משלוש עצמות. שני המנגנונים עובדים יפה להפליא ובכל זאת התפתחו בכיוונים שונים לגמרי. איך זה קרה ? האם מוטציה בשלב המעבר מזוחלים ליונקים שהפכה עצם אחת לשלוש ?
תצלומי השימפנזות — מכתב העת NATIONAL GEOGRAPHIC3
אפשר ששתי העצמות התפתחו מסחוס סמוך ?
ארנסבורג: אפשר. מכל מקום הוכח, כי רק עצם אחת באוזן היונקים היא הומולוגית לעצם הבודדת של הזוחלים, ואלו משתי העצמות האחרות — אחת באה מהלסת התחתונה של הזוחלים והשניה מהפרק של הגולגולת והלסת. אם נלך לפי הגישה המוטציונית עלינו להגיד, שהלסת עברה מוטציה ונכנסה לאוזן ואח״כ עברה הגולגולת מוטציה דומה, ורק אחרי שהכל התארגן כהלכה נוצר המבנה הנוכחי של האוזן שלנו. מה רע בכך? הכל יפה, רק שיש כאן יותר מדי מוטציות לטעמו הפשוט של איש המדע. התהליך מדי יפה מכדי שלא יהיה מכוון.
מהו ההסבר שלך ?
ארנסבורג: הממצאים הפלאונתולו-גים — לרבות אלו שנתגלו לאחרונה — חשפו זוחל, בגודל ארנבת, ולו שני מיפרוקים : של זוחל ושל יונק גם יחד. התברר, שחלק מעצמות המיפרוק של הזוחל עלה ונכנס לתוך האוזן התיכונה. כלומר, מבנה האוזן שלנו אינו תוצאה בודדת ומקרית של מוטציה, אלא תהליך רצוף וממושך של התפתחות לעבר מנגנון שמיעה חדש. השלב הזוחלי, שלב הביניים של שני מיפרוקים, שלב שלישי-ראשוני של מבנה בעל שלוש עצמות — בו מצויות עדיין עצמות-האב בלסת, ולבסוף שלב היונקים.
מדוע הלכה האבולוציה בכיוון זה ?
ארנסבורג: אינני יודע. מבחינה פונקציונלית פועל המבנה הזוחלי כהלכה. מה שברור לנו הוא, שאין זה תהליך מוטטיבי בלבד, כיוון שמוטציות אינן מופיעות בשרשרת המובילה לתוצאה מושלמת.
האם אפשר לקבוע דבר זה בודאות ? הפלאונתולוגיה מצאה רק שני שלבי ביניים, אך מנין לנו שלא היו מיליוני שלבים, בכל מיני כיוונים, ורק אותו מבנה של שלוש עצמות שרד — כיוון שרק הוא היה מוצלח ? נניח שבמרוצת מיליוני שנה קרו כל מיני מוטציות באוזן הזוחלים, כל עוד לא הזיקו — לא קרה דבר. אך בשלב מסויים התפתח מבנה של שתי עצמות — אולי בהשפעת הזדווגות עם זוחל אחר, שגם לו היה מבנה דומה, עד שבשלב נוסף המבנה החדש של האוזן היווה כבר יתרון ברור לאותו בעל-חיים, שכבר לא היה זוחל, ומכאן ואילך דאג הבירור הטיבעי להתפשטות המבנה הזה. דומה כי אם מסתכלים על מוטציות דרך סקאלה של מיליוני שנים אפשר גם בעזרתן להגיע לתוצאות מושלמות.
ארנסבורג: אני לא אומר שקיימת סתירה בין הממצאים לתפישה המו-טציונית, הם רק מצביעים בבירור להסבר של הפוטנציאל האבולוטיבי. מה גם, שהתהליך שגרם לשינויים אלה באוזן התיכונה של הזוחלים משתלב יפה במפה כללית של עולם החי באותה תקופה. מדובר בשיא עידן הזוחלים, כאשר היוו 99% מעולם החי. הם הצטיינו במידות גדולות ולכן נשאר מרחב מחיה גדול לבעלי-חיים קטנים ואפשרות לא מוגבלת להתרבות, כדוגמת הארנבות באוסטרליה. מה שקרה הוא, שכמה זוחלים עברו תהליך של דיפרנציאציה, כלומר, סיגלו את עצמם לתנאים אחרים.
באיזה אופן ?
ארנסבורג: מכל מחזור של הפרייה נולדים צאצאים שאינם זהים בכל להוריהם, ומטען גנטי זה מוסיף להשתנות מדור לדור. הזוחלים הקטנים מצאו תנאי מחיה מצויינים בעולם הזוחלים הגדולים, במיוחד בכיוון של אכילת בשר, שהיה מצוי אז בשפע. כתוצאה מכך החלו להיווצר שינויים אנטומיים בעצמות הפנים,הלסת ובמערכת העיכול. אט-אט הצטברו בסוג זה של זוחלים גנים מתאימים, מקצתם מוטטיביים ומקצתם שונים במקורם, שהתחזקו והתפשטו מדור לדור. כלומר, נוצרה סביבה חדשה, שהבטיחה תנאי קיום מעולים לאוכלי פגרים, ומי שהתאים עצמו נותר בחיים. מנקודה זאת התפתחו כיוונים חדשים, שאחדים מהם הביאו להופעת היונקים. אך אין כל ספק שהשינויים הראשוניים התהוו בלסת ובמנגנון האכילה.
שינויים אלה שאתה מדבר עליהם אינם תוצאות של מוטציות ?
ארנסבורג: אין כאן ענין של מוטציות בלבד, אלא של תחום הגמישות של המטען הגנטי. אותה גמישות המאפשרת לגדל זן חדש של חיטה. לדוגמה, כשאתה רוצה לגדל זן המסוגל להתפתח באקלים קר, אתה מצליב חיטה, בעלת כושר להתפתח בטמפרטורה קצת יותר קרה, עם זן שני בעל תכונות דומות, ואתה מקבל זן חדש שתכונה זאת מודגשת בו. וכך אתה ממשיך בהצלבה סלקטיבית עד שאתה מקבל את התוצאות הרצויות לך. זה מה שקרה אצל הזוחלים. לזוחל 12 עצמות בלסת לעומת עצם אחת אצל האדם. והנה קרה שלאחד הזוחלים היה במקרה עצם אחת פחות בלסת .
האם מקרה קונקרטי זה אינו תוצאה של מוטציה ?
ארנסבורג: לא, לא. בשום אופן לא.
איך אתה אומר ״מקרה״ בלשון מדעית ?
ארנסבורג:המקרה הזה הוא תוצאה של וריאציה גנטית, בדומה לווריאציה העושה אותי נמוך ממך.
כדי שילדך יהיה גבוה או בהיר ממך לא צריך לחול שום שינוי במבנה הגנטי שלך או שלו, אבל אם יוולד ללא עצם מסויימת חייבת להיות איזו פגיעה פנימית או חיצונית בגן. שהביאה למוטציה — לא ?
ארנסבורג: אני לא מתכוון לפגיעות המשנות את המבנה הגנטי, אלא למטען הגנטי, המכיל באורח טבעי שפע של ווריאציות. מסיבה זאת לא יתכן שני אנשים בעלי מטען גנטי זהה.
מה הסיבה, אם-כן, שלאותו זוחל היתה עצם אחת פחות בלסת?
ארנסבורג: לאחד מאבות-אבותיו היתה בוודאי עצם אחת גדולה יותר בלסת, ותכונה זאת התחזקה אצל הצאצא — אם גם אצל הנקבה היתה תכונה דומה. בשלב מאוחר יותר, כאשר העדר העצם היווה יתרון באכילת בשר התפשטה התכונה בלחץ הבירור הטיבעי. השוני בין מה שאמרתי לגישה המוטציונית הוא, שבמקרה של מוטציה — שבר בקטע הכרומוזום, או הצמדותו של שבר זה לכרומוזום אחר — מתקבל בעל-חיים שונה מהוריו, משהו החורג לגמרי מהחוקיות התורשתית של מנדל, בניגוד לשינויים הטבעיים הנובעים מגמישות המטען הגנטי.
כלומר, אותו שינוי מהותי שאנו רואים ב״מוצר״ המוגמר אינו אלא סוף הדרך של תהליך ״השבחה״ הדרגתי ?
ארנסבורג: נכון. תהליך של השבחה במובן של התאמת המין לסביבה.
פרופ׳ נתן: הייתי מוסיף, שהרבה תלוי בהגדרת הדברים. בכל-זאת אני רואה במוטציות גורם מכריע למעבר ממין למין. אילו ביסוד המעבר מזוחלים ליונקים עמדה רק התאמה באמצעות הגמישות הגנטית, אפשר היה לקבל זוחלים מיונקים — במקרה של תנאים סביבתיים הפוכים. ההנחה שדבר זה הוא בלתי-אפשרי נובעת מכך, שהמוטציה היא שינוי קבוע וחד-כיווני.
מבחינה תיאורטית אין סיבה שהתהליך האבולוציוני — לרבות המוטציות — לא יהיה סימטרי.
פרופ׳ נתן: תיאורטית, כן. אבל מבחינת ההסתברות אין להעלות על הדעת אפשרות כזאת, בגלל ריבוי הגורמים המעורבים כאן.
האם נעצרו הקופים ?
אולי נשוב עכשיו לנקודת ההתפלגות בין הקופים לאדם. שמעתי על תיאוריה של האנתרופולוגית ז׳אן גודל, לפיה קיימים שבטים של שימפנזות שעברו תהליך של דה-הומניזציה. כלומר, אף הם נדחקו, כאבות האדם, מהיער ואמנם החלו מפתחים כישורים בכיוון מקביל, אך משנדחקו חזרה ליער נעצרה התפתחותם. עדות לכך היא מוצאת בכישורים יוצאי דופן אצל שימפנזות אלה, כמו הטלת מקלות בנוסח כידון וכדומה. כלומר, תיאוריה זאת רומזת, שעוד מין של פרימטים הלך בעקבות האדם, אך נעצר.
ארנסבורג:לא שמעתי על תיאוריה זאת, אך אני רוצה להדגיש שבכל משך האבולוציה אין שום מקרה של נסיגה אצל בעלי־חיים. אין דבר כזה. יתכן מקרה, שטיפוס אחד התקדם יותר מטיפוס שני, ומסיבות שונות נכחד, ואז, כשאתה משווה את הטיפוס ששרד עם המאובנים של הטיפוס שנכחד, אתה עלול להסיק שהיתה כאן נסיגה כביכול. אבל למסקנה זאת אין שום יסוד ; כיוון ההתפתחות הוא תמיד קדימה.
פרופ׳ נתן:אינני יודע אם זריקת מקלות מורה על כיוון אבולוציוני. לא זה המאפיין את היצור האנושי, אלא התפתחותו השכלית וכושר דיבורו.
במאמר של ז׳אן גודל על השימפנזות של נהר הגומבה, בטנזניה, מובאת דוגמה של התנהגות העשויה להעיד על חשיבה אינטליגנטית. היא מספרת שבעונת הגשמים נוהגים הקופים ללקק מים בלשונם מתוך גבים בגזעים כרותים, אך כאשר פני המים יורדים הם לועסים חופן עלים ויוצרים עיסה דמויית ספוג — אותה הם טובלים בתוך הבור וסוחטים מים לפיותיהם.
פרופ׳ נתן: בהחלט. פה אתה מוצא פעולה משולבת של נסיון, זכרון ודמיון; במלים אחרות — ראשיתה של מחשבה אבסטרקטית מסויימת המאפיינת את האדם. חיות נחונות בזכרון ובכושר לימוד, אבל היכולת לבנות מחשבה חדשה, על יסוד נסיון קודם — דבר זה נתון רק לאדם. ובכן, מבחינה ביולוגית מהווה האדם מין נפרד, עקב שינויים מוטציוניים. מתי עבר ממצב של קוף למצב של אדם — דבר זה קשה לקבוע. מכל מקום, זה לא קרה לפתע, אלא במרוצת תהליך אבולוציוני ממושך, שבמרכזו עמדה ההתפתחות השיכלית.
אם הגענו למוח, אשאל שאלה נאיבית אולי: למה נעצרו הקופים במקום שנעצרו ? מדוע לא התפתחו מהם יצורים עליונים יותר?
ארנסבורג: אילו שאלת שאלה כזאת בעוד מיליון שנה הייתי אולי יכול להשיב לך. אין שום סיבה שבעוד מיליון שנה לא יגיעו הגורילות והשימפנזות להישגים משלהם — לאו דווקא בכיוון האנושי, אלא בכיוון שלהם. כל מין מתפתח בכיוון המתאים לו בתנאים הסובבים אותו, ומה שמתאים לאדם אינו מתאים לקוף. יתכן, למשל, שאם יימצאו פירות רק בצמרת העץ יפתח הקוף יכולת לקשור ענפים זה לזה או להטיל אבנים, יתכן. מכל מקום, הוא ילך בכיוון שלו ואנחנו בשלנו, אם כי לאור הפער בין הכושר האמוציונלי אצלנו לבין הכושר הטכנולוגי — אין לתלות תקוות גדולות מדי בכיוון שלנו.
אולי הקוף לא נעצר, אבל אם אתה לוקח מתוך קבוצת הפרימטים את התרסיוס ואת הלמור, אתה נוכח שמהתרסיוס התפתחו מינים חדשים ואילו מהלמור לא. מהו הדבר שעוצר את ההשתלשלות האבולוציונית במין אחד ובמין שני לא ?
ארנסבורג: קיים מושג אבסטרקטי מאוד הנקרא הפוטנציאל האבולוטיבי. זהו מושג שלא ירדנו עדיין לסוף משמעותו, משהו כמו החלל האין־סופי, אבל הוא קיים. על הסוס, למשל, אנחנו יודעים שהגיע למיצוי מקסימלי של התפתחותו, ומאחר שנסיגה היא בלתי אפשרית, אפשר להניח שישאר במקומו — אלא אם כן ישתנו התנאים ועל הסוס יהיה להסתגל אליהם או להיעלם.
גם הלמור הגיע למיצוי יוצא מן הכלל של תכונותיו: חוש ראיה מפותח למדי, חוש ריח למציאת מזון וכושר תנועה על עצים ועל הקרקע. אפשר להגיד, שהלמור הגיע לשיא פונקציונלי מבחינת התאמתו לסביבה. לעומתו התרסיוס, המבלה את רוב זמנו על העצים, פיתח חוש ראיה מעולה ואילו חוש הריח כמעט והתנוון. לדבר זה היו השלכות רבות משקל : ראשית אילצו אותו החיים. על העצים לשחרר את גפיו הקדמיות, שנית — וזה העיקר, התפתחות חוש הראיה כרוכה בהתפתחות הקור-טכס של המוח. כלומר, התרסיוס פיתח את הקליפה החיצונית של המוח, האחראית לכל הפעולות המודעות. ואמנם אפשר להיווכח שלמוח הלמור יש חריץ אחד, בעוד אצל התרסיוס מופיעים גם קמטי אורך; כמותם ניתן לראות במספר ניכר אצל הקופים, ובשיאם יוצרים את המבנה האופייני של מוח האדם — המאפשר להרחיב את שטח המוח בלא להגדיל את נפח הגולגולת.
מוח גדול לעולם יתרון ?
אם לחוש הראיה יש משמעות כה גדולה להתפתחות המוח, מדוע חוש הראיה המעולה של הטורפים לא היווה לחץ אבולוציוני לפיתוח מוח מפותח כמו אצל הפרימטים?
פרופ׳ נתן: התפתחות המוח נובעת משינויים גנטיים, כלומר, מוטציות. אתה יכול לשאול לכן מה היתרונות הסלקטיביים של התפתחות המוח, שהביאו להשארותו. אני חושב שהתשובה ברורה, למוח יש כל כך הרבה יתרונות, שבזכותו הצליח האדם לא רק להתקיים, אלא גם להפוך לבעל החיים הדומיננטי בעולם.
אם המוח מהווה יתרון כה ברור, ואם הוא נובע ממוטציות עיוורות, מדוע לא זכתה מוטציה זאת להתפתחות דומה אצל חיות אחרות?
פרופ׳ נתן: תראה, כל חיה ״תופשת״ מוטציה המתאימה לתנאים הפיסיים שסובבים אותה. המזל שלנו היה, שכאשר הופיעה מוטציה זאת היינו בשלים לקלוט אותה. לחיה אחרת התאימה מוטציה בכיוון של פיתוח מלתעות חזקות, ריצה מהירה וכו׳. ומאחר שאלו העניקו לה יתרון סלקטיבי ברור הוסיפה להתפתח בכיוון זה. באותה מידה אתה יכול לשאול מדוע לא כל בני האדם גדולים. והתשובה היא, שבתנאים של הפיגמאים היווה דווקא גוף קטן יתרון, ואילו בתנאים אחרים התאים גוף גדול.
ארנסבורג: הסוסים נותנים לנו תשובה יפה לזה. משרידי גולגולות אנחנו יודעים, שסוסים בעלי מוח וגוף גדולים — נעלמו. מדוע ? כנראה משום שמוח גדול היווה יתרון סלקטיבי פחות חשוב מגפיים יציבים, המאפשרים בריחה מהירה מהטורפים. בסופו של דבר במה היה מסייע מוח גדול לסוס — לפתח פצצת אטום ? לתפור בגדים ?
יתכן שהיה הופך אותם למעמד השליט בעולם, כמו הסוסים של יהונתן סוויפט בארץ היהאו. אבל ברצינות, כלום אפשר לומר שיש מקרים שתוספת מוח אינה מהווה יתרון — ולו כדי להתחמק ביתר הצלחה מהטורפים ?
פרופ׳ נתן: לא תמיד מוח גדול יותר פרושו אינטליגנציה. מוח נמדד קודם כל ביחס לגודל הגוף ומה שיותר חשוב הוא : אלה חלקים מפותחים במוח. אבל גם מבלי להכנס לדיון זה, העובדה שסוסים אלו נעלמו מהווה הוכחה חותכת לכך,6שהמוח לא תרם להם יתרון ברור. שכן, כשמדברים על יתרון של איבר מסויים, הכוונה היא ליתרון בתנאים המסויימים שבעל החיים נמצא בהם.
ארנסבורג: אתה מוכרח לבחון את ההתפתחות השכלית כחלק ממערך התפתחותי כולל יותר : הגוף והתנאים הסובבים אותו. חוש הראיה אצל הטורפים מפותח אמנם יפה, אבל נראה שהפוטנציאל האבולוטיבי שלהם היה מוגבל לחוש הראיה בלבד, בעוד אצלנו היה שילוב של מספר גורמים, וכתוצאה מהם התפתח אצל אבות האדם מכלול של תכונות.
שוב הפוטנציאל האבולוטיבי, זה מתחיל להשמע כמשהו מיסטי.
ארנסבורג: כמו שאמרתי, קשה להגדיר מושג זה, אפשר להמחיש. קח צדף, למשל; 300 מיליון שנה הוא קיים באותה צורה. יתכן שיש לו פוטנציאל אבולוטיבי, שיגיע לביטוי אם תנאי סביבתו ישתנו, אך נראה שהגיע למבנה אופטימלי ואין לו צורך להתפתח.
אתם אומרים שמוח מפותח אינו בהכרח יתרון לכל חיה, אך כשמדובר באבות האדם אני מבין שזהו יתרון ברור. איך זה קורה, אם כן, שאצל האדם הואדז׳אקי, שחי לפני מיליון שנה, הגיע הנפח הממוצע של גולגולתו ל-1,650 סמ״ק, ואילו הממוצע אצל אדם בן ימינו הוא רק 1,440 סמ״ק. האם פירוש הדבר שגם לגבי האדם מבכרת הסלקציה מוח קטן יותר ?
ארנסבורג: קודם כל, נפח הגולגולת אינו אומר דבר מדוייק על שטח המוח — בגלל הקיפולים הפנימיים.נפח הגולגולת אומר לנו משהו לגבי המינימום ההכרחי כדי לקרוא לבעל-חיים בשם אדם. לתינוק שנולד יש נפח של 500 סמ״ק. בעוד לגורילה הגדולה בעולם יש 650 סמ״ק — קרוב מאד לילד בן שנה. לכן, כשאנחנו מוצאים גולגולת קדומה של קוף דמוי אדם — האוסטרלופיתקוס — ומוצאים שיש לו נפח גולגולת של 700 סמ״ק, אנחנו אומרים שהוא נמצא בשלב גבוה מהקוף — עדיין לא אדם, אך כבר לא קוף. ואם אנחנו מוצאים אצל הפיתקנתרופוס גולגולת של 1,100 סמ״ק, ובנוסף לכך מבנה אגן דומה לשלנו — אין לנו שום היסוס לקרוא לו אדם.
במה היה שונה מאתנו האדם הקדמון — בעל 1,650 סמ״ק ?
ארנסבורג: אני מניח שהקורטכס היה מפותח אצלו פחות וכי מספר הקשרים של הנוירונים היה קטן יותר, וודאי שכל האיזורים במוח האחראיים לתנועות מעודנות של האצבעות, למשל, היו מפותחים פחות.
אף-על-פי-כן, אפשר לשאול מה מצא הטבע להעניק לקוף-אדם מוח כה גדול שעה שהיה די לו בחצי מזה לקיומו. משל צייד אותו מראש לדרישות שיתעוררו בעבור מיליון שנה ולא לתנאי הסביבה של זמנו.
פרופ׳ נתן: שאלה מאוד מענינת. אבל באותו אופן אתה יכול לשאול אותה שאלה לגבי מערכת השרירים. האם ניצלנו אי-פעם מערכת זו במלואה ז נכון, התפתח אצל הפרימטים מוח בעל יכולת עצומה, אבל צריך זמן כדי ללמוד להשתמש במכשיר מופלא זה ולמצות את הפוטנציאל שלו. גם אנחנו איננו מנצלים אלא חלק מהפוטנציאל השיכלי שלנו.
ארנסבורג:אל נשכח גם, שמוח זה היה מצוי בהתפתחות מתמדת. הוא הגיע עם מין אחד לשיא של 1,650 סמ״ק ונעלם יחד עם אותו מין, בעוד אצל מין אחר התפתח בהדרגה למוח שלנו.
אתה מוציא מכלל האבות שלנו גם את האדם הניאנדרטלי ?
ארנסבורג: נכון, אם הכוונה היא לניאנדרטלים האירופיים.
כלומר, אילו צאצאיו היו מתקיימים עד היום, היינו שני מינים של הומו ספיאנס ?
ארנסבורג: הומו אולי כן, ספיאנס בספק. האדם הניאנדרטלי האירופי היה טיפוס שפיתח ספציאליזציות מיוחדות לו והלך יותר מדי בכיוון אחד. יתכן שאם היה מתקדם לאט יותר היה חי עמנו. לעומתו, הניאנדרטלי הארצישראלי הלך בכיוון אחר לגמרי, נפח הגולגולת שלו היה רק 1,250 סמ״ק, ואנחנו באמת רואים את עצמנו צאצאיו.
האם לאבולוציה מפתח אחד ?
רווחת דעה בין אנשי מדע שונים, שאין להסביר כהלכה את הגיוון העצום של החי עלי אדמות בעזרת תהליך אבולוציוני בלתי מכוון. האמנם כך הוא ?
ארנסבורג: להיפך, דווקא התהליך האבולוציוני הלא מכוון מסוגל לתת הסבר לשפע הזה. אתה מקרין, למשל, במעבדה זבוב חומץ, ותוך כמה דורות אתה מקבל שלושה־7 ארבעה טיפוסי זבוב שונים. אגב, זאת דוגמה אופיינית לשינויים הנובעים ממוטציות.
פרופ׳ נתן: אני מוכן להסכים שיש כמה נקודות סתומות, וקשה להבין כיצד נוצרו תהליכים מורכבים מאד באורח מקרי. אבל מצד שני אנחנו אומרים שהאבולוציה פועלת באין-סוף כיוונים, ורק אותם כיוונים שעברו את שבט הסלקציה נותרים בחיים.
אם הסלקציה היא הגוזרת לשבט או לחסד השארות מינים, מדוע היא סובלת דרכים עקלקלות ומורכבות ? מדוע, למשל, לא לחצה לכיוון יעיל ופשוט יותר אצל הדבורים, במקום הסבך הזה של מלכות, פועלות וזכרים בטלנים ?
ארנסבורג: הטבע אינו משחק רציונלי שאתה יכול לסגת ממנו כשאתה נוכח שהכיוון שלך אינו מוצלח. ואמנם אתה מוצא אצל דבורים כל מיני צורות חיים, החל מחיי הקהילה של דבורת הדבש וכלה בדבורה הבודדת. זה נובע מכך, שאין נסיגה בתהליך האבולוציוני. בתנאים מסויימים היה יתרון להתנהגות מסויימת של הדבורים, אח״כ השתנו התנאים — מי שלא הסתגל נעלם, מי שרכש תכונה חדשה על הישנה — נשאר. כך זה נמשך, כל פעם נוספה תכונה חדשה עד שנוצר מבנה מורכב ואפילו מסורבל, אך כל עוד הוא מאפשר להתקיים הוא עובר בשלמותו מדור לדור, כי אין תיקונים וליטושים רטרואקטיביים.
ההסבר החד-כיווני שנותנת האבולוציה לצורות השונות של החיים נשמע לפעמים מאולץ. למשל, אם אתה מוצא קרניים ארוכות אצל בעל-חיים, אתה רשאי לשאול רק מה יתרונם של אלה לכושר הקיום של חיה זאת, או לגבי התחרות המינית. מזה יוצא, שאתה מראש כופה את התיאוריה על הנתונים — בניגוד למדעים אחרים, שם אתה משנה את התיאוריה לפי הטבע. גישה כזאת גם מונעת מראש כל הסבר אחר — פרט לזה שבחרת — לתופעות; משל אתה מנסה לפתוח את כל הדלתות עם מפתח אחד.
קונרד לורנץ, למשל, כותב בספרו ״על התוקפנות״, כי אין שום הסבר לתוקפנות הבין-עדתית אצל עכברים ונמלים. אולי זה משום שהבירור הטבעי הוא לא כל ההסבר לאבולוציה ?
פרופ׳ נתן: אני אינני רואה מפת חות אחרים פרט למוטציה, לסלקציה, ולבידוד. אין זאת אומרת שלא תיתכן בתנאים של בדידות התפתחות של תכונה מסויימת שאינה מפריעה לקיום המין. אך באם היא תפריע נגזר עליה להעלם; ולהיפך — אם תהווה יתרון מכריע היא תורש למין כולו.
כלומר, יש מפתח אחד, המפתח הפונקציונלי. בהקשר זה, מה היתרון של חוטם פחוס, שפתיים עבות ושער מסולסל לגבי קיומם של הכושים באפריקה ?
ארנסבורג: יש הרבה שאלות לא ברורות, אבל אין זאת הוכחה שהע-קרון האבולוציוני אינו נכון, אלא שהוא עיוור ולכן לא תמיד התוצאות הגיוניות. למשל: מדוע אין לכולנו מין רדאר כמו לעטלפים ? זה בודאי היה יתרון לקיום שלנו. הסיבה היא, שלא אנחנו מכוונים את התהליך הזה, הוא איננו מכוון כלל.
האם המציאות הטכנולוגית בימינו עשויה ליצור לחץ סלקטיבי בכיוון של הגברת האינטליגנציה ?
פרופ׳ נתן: להיפך, החברה המודרנית מותירה בחיים מפגרים למיניהם, שבתנאים של בירור טבעי היו נעלמים. את מקום הבירור הטבעי תופש כיום לחץ חברתי, המטפח אנשים אינטליגנטים וגומל להם במעמד ובכסף.
הטבע דאג לצייד חיות תוקפניות במנגנונים שונים המטים את יצר התוקפנות לאוביקט זר, או שמקפיאים את התוקפנות למראה סימני כניעה — כל זה כדי שהמאבק המיני והטריטוריאלי לא יביא להכחדת המין. מאחר שאנתרופולוגים שונים רואים בתוקפנות הטריטוריאלית אצל האדם, בעידן הגרעיני, את הסכנה הגדולה ביותר לקיומו של המין האנושי — היש סיכוי שהטבע יפעל לביטול יצר התוקפנות אצלנו ?
ארנסבורג: פרק הזמן הקצוב למין האנושי בעידן הגרעיני עלול להיות קצר מדי מכדי לתת לטבע שהות לפעול. אבל, יתכן שכיבוש החלל עשוי להתגלות כפתח הצלה, אולי זאת מן ״מוטציה״ כמו גידול הצמר אצל הכבשים.
פרופ׳ נתן: השאלה לא פשוטה, במיוחד לאור הפער הגדל והולך בין ההתפתחות הטכנולוגית להתפתחות האמוציונלית של האדם. מכל מקום, הסלקציה תיפעל לטובת התוקפן, כי הוא זה שישאר בחיים.
האם אתם רואים באדם בן-ימינו את המוצר האחרון של האבולוציה, או שהיצור האנושי בעוד מיליון שנה יהיה שונה מאתנו כפי שאנחנו שונים מהאוסטרלו-פיתקוס ?
ארנסבורג: יש הסבורים שכן. לדעתי לא, יתכן שיגיע למיצוי מקסימלי של שיכלו, אבל הוא לא יהיה שונה מאתנו באופן מהותי. הסיבה העיקרית היא, שהוא אינו מתמודד ערום נגד הטבע. אדם-העתיד יהיה פטור מלחץ הבירור הטבעי, כיוון שהוא עצמו יקבע את מגמת הסלקציה וישלוט על הטבע.
ולבסוף, האם אתם מוכנים להסכים עם קונרד לורנץ, שאנחנו הננו החוליה החסרה בין החיות לבין בני-אדם אמיתיים ?
פרופ׳ נתן: אינני חושב שאי-פעם נגיע לדרגת ״אדם״. אין סוף להתפתחות זאת, הכל דינמי, זורם, משתנה. לאן זה מוביל — אינני יודע.
ארנסבורג: אני מסופק אם כבר הגענו למעמד של החוליה האחרונה לפני האדם המושלם. תראה, רק לפני 50 אלף שנה היינו חיות לכל דבר כמעט. לא היה מזיק כלל אילו השתרעה התפתחות זאת על-פני מיליון שנה. זה היה מאפשר לנו אולי להתמודד ביתר הצלחה עם בעיות הטכנולוגיה.
• •
