מחשבות 21 | 1967/07

בגליון זה שני ראיונות מרכזיים. האחד עם פרופ’ בר־הלל, המציע אמת־מדה חדשה ל״מותר האדם מן המחשב”, והשני עם פרופ׳ שרפשטיין, הדן בשאלת המוות. לשני הנושאים שלוחות עמוקות בקרקע המדע והפילוסופיה; והשאלה היא, אם אין פופולריזציה של נושאים אלה עלולה לסלף את העיקר.

על נושא הפופולריזציה של המדע שמענו לאחרונה שתי הרצאות. האחת מפי כתבו המדעי הנודע של ״מיניאפוליס טריביון״ — מר ויקטור כהן, והשניה מפי פרופ׳ יהושע בר־הלל. שני המרצים רואים חשיבות רבה בהעברת השגי המדע לקהל הרחב, אולם בעוד אצל הראשון עיקר ההעברה במסירת ״הטעם״ של המדע, מדגיש פרופ׳ בר־הלל את בעית המסירה השלמה של ההישג המדעי. בר־הלל מתריע מפני סכנת הפישוט (המדומה) של נושא מדעי מסובך, העלול לטעת בהדיוט •אשליה של הבנה ולהוליד תוצאות הרות־ אסון. דילמה זו מתרחבת לנוכח תהליך התיאורטיזציה, העובר על ענפי המדע והתרחקותם, עקב זאת, מהקרקע המוצקה של דימויים ומונחים מובנים לכל. מספר הנושאים שאין להסביר אותם אלא במונחים מקצועיים ובמשפטים מסובכים — הולך וגדל, אומר בר־הלל, ולכן ההנחה שאפשר להסביר את המדע במונחים פשוטים היא שקר ורמאות.

דומה שפרופ׳ בר־הלל עשה תיאורטיזציה יתירה בנושא הרצאתו. לפי שפופולריזציה של המדע לא נועדה מעיקרה לספק אינפורמציה מדעית מדוייקת ושלמה להדיוט (שאז היה מדען ולא היה זקוק לפופולריזציה), אלא להרחיב דעתו, להקנות לו מושג, לעורר בו סקרנות ולגרות את צמאונו לרכוש יותר דעת. כל נושא, בין מדעי או אחר, משול לפירמידה רבת־דרגים, שבסיסה ההכללה הגסה וקודקודה ההבהרה הספציפית. לכל קהל דרגת פישוט ההולמת את ידיעותיו ואת מגבלותיו, ואשר חותמת את הסברה בסימן שאלה ואחריו חץ, המורה לעבר הדרגה שמעליה. ולצידה של כל דרגת הסבר — פישוט הסכנות הנובעות מן הנושא. כך אתה מסביר לילד את הגיונן של מלחמות ושל מערכות הכוכבים בשמיים, את מסעות גוליבר ועלילות עליסה בארץ הפלאות, את תעוזת דון־קישוט ומוראות מובי דיק. ״מחשבות״, כשאר כתבי־העת, מסתפק בתפקיד החץ, המורה לעבר הדרגות העליונות של הפירמידה.