מחשבות 42 | 1975/10
מדינה עם ואדם
דבר המערכת
בגליון מחשבות זה תמצא מספר מושגים, כמו אמת, ודאות, רציונליות, ערכיות, חרות וכיו״ב, המוצגים ומוארים מנקודות תצפית שונות ואף סותרות: לדידו של פרופ׳ בריל האדם הוא יצור מלא חרדות באשר הוא יודע שהוא בן־תמותה, אך בו־בזמן גם יצור חופשי, אשר הברירה נתונה בידו לחרוץ את גורלו. גם עפ״י התפישה הרציונלית של האדריכל סברוני, יש לאדם שליטה מלאה על חייו ועל גורלו, אך תפישת האדם של בריל היא בעיניו פרי של תרבות נפסדת ומעוותת, הנוגדת את חוקי הטבע ואת טבע האדם. האדם, גורס סברוני, הוא יצור רציונלי במהותו, המסוגל להגיע לחקר האמת.
אבל, אם תקרא בעיון את מאמרו של ד״ר בכלר, תיווכח לדעת שאין בנמצא שום שיטה רציונלית, היכולה להכריע בין שתי תאוריות מדעיות, לא כל שכן — בין שתי תפישות מטאפיסיות. מכאן, ויכוח רציונלי על אמיתותן של הנחות כלשהן כלל אינו אפשרי, והנסיון להגיע לחקר האמת הוא חסר תקווה.
גישה חסרת תקווה ואף קודרת לאין ערוך מזו היא תפישת האדם של פרופ’ ליבוביץ המוצגת בגליון זה. המדינה, פוסק ליבוביץ, היא המנגנון הסמכותי ובעל כוח הכפייה, שרק בעטיו מסוגלים בני אדם לחיות בצוותא. שכן, אומר הוא, ״כל אדם שעמו אני בא במגע הוא שטן על דרכי אף אם אין לו כל מגמה זדונית כלפי.״ תפישה קודרת ופסימית זאת יוצרת הקבלה מעניינת בין בני אדם לארבה. לדברי פרופ’ פנר נוהג הארבה בהמצאו ביחידות ככל חגב ירוק ותמים למראה, אך בהתקהלו לתוך להקה גדולה של בני מינו חלים בו שינויים ביולוגיים והתנהגותיים מדהימים : הוא מאבד את זהותו האינדיבידואלית והופך חלק מהמון דורסני והרסני, הפועל עפ״י צווים קולקטיביים. תמונה זאת מחזירה אותנו לשאלה המרכזית: היש איזושהי מתודה שיכולה לקרב אותנו לראייה הנכונה והאמיתית של המציאות ? נראה שאין.
אין זאת כי אי־הוודאות שהיתה נחלתם של ענפי מחקר סוציו־פסיכולוגיים חדרה גם ללב־ליבם של המדעים המדוייקים. בספרו Against Method כופר פיירהבנד בתבונתה של המסורת המדעית, הממליצה על מתודה של קבלת עובדות בלתי תלויות בדעות קדומות. פיירהבנד מראה שתולדות המדע כוללים לא רק מסקנות שהוסקו מעובדות ומהאינטרפרטציות שלהן, כי אם גם מאידאות ומטעויות. העולם שאנו חוקרים, מטעים פיירהבנד, הוא בעיקרו ישות בלתי ידועה ולפיכך יש להשאיר את כל האופציות פתוחות, דהיינו — לפתח גישה פלורליסטית־אנרכיסטית בכל הנוגע למתודות. ההסטוריה, אומר פיירהבנד, מלמדת שאין כלל בדוק אחד שלא הופרך בזמן זה או אחר. גם כאשר מדובר בכללי יסוד, כמו האיסור לתקן תאוריות בשיטת אד־הוק, יהיו תמיד מקרים שיהיה זה אך מן התבונה להתעלם מהם. כלל אחד בלבד מכיר פיירהבנד כנכון בכל זמן ובכל הנסיבות: ״הכל הולך״.
מכאן, ממליץ פיירהבנד, אותם מדענים המבקשים לבחון את הנחותיהם מהיבטים רבים ושונים — מוטב יעשו זאת לא ע״י בחינתן לאור ״הנסיון״, ״הנתונים״ ו״העובדות״, אלא ע״י עימותן עם מספר גדול ככל האפשר של תאוריות אלטרנטיביות, שאותן יקחו מכל מקום אפשרי: ממיתוסים עתיקים, מדעות קדומות מודרניות ואפילו מהזיות של מטורפים.
חיים וגלגולים בטבע
|
מדינה עם ואדם
|
חרות פחות כימיה
|
התפתחות המדע מפילוסופיה חד-ערכית לרב-ערכית
|
דיוקנו של רציונליסט כאיש צעיר
|