מחשבות 38 | 1973/06

שני ראיונות המופיעים בגליון זה, ״ארעיותה של הידיעה” ו״מזרח מול מערב״, עוסקים במה שנראה כיום כשני צידיה של הידיעה האנושית. בסדרת מאמרים, ״מעבר לרציונלי״, אשר הופיעה בשבועון ״טיים״, אומר פרופ’ יוב כי אחת הטעויות המקובלות היא הטענה, כי הדרך היחידה והמהימנה לאמת היא המתודה המדעית. מוסיף הפסיכולוג מסלו: המתודה המדעית לימדה אותנו לראות את הידיעה כדבר מילולי, רציונלי, לוגי, בהיר, ריאליסטי, חישתי ומוגדר; אולם המסתורין, הדו-משמעיות והנסיון הטרנסצנדנטלי משתווים להם בחשיבותם.

נראה, כי הסימנים לעליית חשיבותה של המיסטיקה מתרבים והולכים. הצלחתו המדהימה של ספרון דקיק ונאיבי כמו “יהונתן ליווינגסטון השחף״ היא אחת הראיות לכך. ועם זאת, ההבדל בין השחף של ריצ׳ארד באך לשחף של צ׳כוב ממחיש בחדות את התהום הרבוצה בין העולם המיסטי לעולם הריאליסטי. שכן נסיונה של נינה ב״שחף״ של צ׳כוב להשיג את החרות המושלמת, דוגמת יהונתן השחף, מסתיים בכשלון חרוץ לא משום שרצונה עז פחות משלו, אלא משום שעולמה אינו עולם של אגדות כי אם העולם הממשי, עולם המציב לפני רוב האנשים רק שתי ברירות: להרוג את השחף, דוגמת קוסטיה, או לחיות כמו נינה בידיעה ש״החיים הם צלב כבד שיש לשאתו”.

תהום זאת הכרויה בין העולם הממשי לעולם המיסטי מקבלת ביטוי מרתק בספריו של קרלוס קסטנדה, שהם ספק מחקרים מדעיים ספק רומנים (The Teachings of Don Juan, Journey to Ixtlan, A Separate Reality) .

ההיכרות בין קסטנדה הצעיר, היוצא למכסיקו להשלים את עבודת המאסטר שלו על צמחים פסיכוטרפיים שמשמשים רופאי אליל, לבין המכשף האינדיאני, דון חואן, הופכת להיות עימות עוצר נשימה בין המחשבה הרציונלית-לוגית המערבית לבין המחשבה המיסטית הקדומה ממנה בכמה אלפי שנים. במהלך דרכו ל״תבונה האמיתית” האפופה סמים, מתנסה קסטנדה בחוויות מזעזעות: הוא מותקף ע״י מפלצות, הוא הופך צפור, גופו אובד לו. וכל אותה עת מנסה קסטנדה לנתח את חוויותיו ולהסבירן במונחים מדעיים-רציונליים: האמנם הפך באמת לצפור? האמנם גופו באמת אבד לו, או שזאת רק תחושה? אך לשאלותיו אין שום משמעות בעולמו המיסטי של דון חואן, בו התחושה היא מציאות ממשית כמו העצים והאבנים. קסטנדה נקלע למתח ללא נשוא, הוא חושש לאבד את המשענת האחת והיחידה שיש לו כאדם — הרציונליות, המודעות למעשיו, חוש הבקורת; הוא אינו יכול לקבל עולם שאינו יכול להבינו. בשכלו. אולם דון חואן אינו מרפה ממנו: ״ההבנה”, הוא אומר, ״היא דבר של מה בכך. העולם לא ניתן להבנה. לעולם ישאר חידה כמוסה״.

העימות בין דון חואן לקסטנדה הוא התנגשות חזיתית בין שתי תפישות עולם ללא כל אפשרות של פשרה ביניהן. ועם זאת דומה ישנה נקודת מגע. אומר דון חואן: ״גורלנו כבני אדם הוא ללמוד, לטוב או לרע. אדם פונה לידיעה כפי שהוא פונה למלחמה: בחרדה, ביראת כבוד, אבל מלא אמונה בעצמו״.