מחשבות 55-56 | 1988/04

גיליון זה של ״מחשבות״ רואה אור ביובל ה-40 למדינת ישראל, יובל המקדים אך במעט את תחילת פעילותה של יבמ בישראל לפני 39 שנים.

במרכזה של חוברת זו רשימה מקיפה על מכניקת הקוואנטים, אולי הרשימה המקיפה ביותר שהתפרסמה עד כה בעברית. מכניקת הקוואנטים נולדה לפני 60 שנה, אבל למרות שהנחותיה אושרו ניסויית פעמים אין־ספור, ולמרות הצלחתה להסביר מיגוון רחב ועשיר של תופעות בעולם הפיסיקה, מסקנותיה מוסיפות להביך את הפיסיקאים ויש בהם המודים שאין הם מבינים אותן. הסיבה היא שהנחותיה המרכזיות נוגדות את ניסיון החושים, את האינטואיציות ואת ההכרות היומיומיות שלנו שהבשילו במהלך מיליוני שנות אבולוציה. לדידן של הכרות אלו אבן נשארת להיות אבן בין אם אנו צופים בה ובין אם לאו; עץ נשאר עץ בלי תלות בסוג המכשיר המשמש למדידתו.

מכניקת הקוואנטים מקעקעת הכרות בסיסיות אלו. היא עשתה את הצופה חלק בלתי נפרד מהמציאות הניצפית ושותף פעיל ביצירתה. מסקנותיה המדהימות הביאו את הייזנברג — אחד מאבותיה של תיאוריה זו — לומר כי ״האובייקטיביות של העצמים שמחוץ להכרתנו התנדפה בעקבות פיסיקת הקוואנטים״. פיסיקאי דגול אחר, ריצ׳רד פיינמן, הוסיף כי עלינו להשלים עם טבעו האבסורדי של הטבע.

התפקיד המרכזי שמזמנת תיאוריה זו להכרתו ולצפייתו של החוקר בקביעת אופיה ובמימושה של המציאות הפיסיקלית, קיבל ביטוי בולט ביותר בתיאוריה האנתרופיה לפיה קיום הצופה הכרחי להיווצרות העולם באותה מידה שקיום העולם הכרחי ליצירת הצופה.

היפותזות אלו עוררו אצל אינשטיין דאגה שמא יטושטש הגבול בין הגישה האובייקטיבית של הפיסיקה ובין הגישה הסובייקטיבית של הפסיכולוגיה. ואכן, עד כמה עולם המושגים של פיסיקת הקוואנטים קרובה למציאות הפסיכית שלנו ניתן לעמוד מספרו של איטלו קאלווינו, ״הערים הסמויות מעין״, הנסקר בהרחבה בגיליון זה. מרקו פולו, גיבור ספרו של קאלווינו, מתאר באמצעות הערים המטאפוריות שהוא מסייר בהן בשליחות קובלאי חאן, את האקראיות המונחת ביסוד חיי האדם, בדומה לאקראיות שחושפת מכניקת הקוואנטים ביסוד המציאות הפיסיקלית. כל פעם שהוא נכנס לעיר אלמונית, מספר מרקו פולו לחאן, הוא רואה שם מישהו שחי חיים מסוימים שהיו יכולים להיות חייו שלו אילו בהיתקלו בצומת כלשהו בחייו במקום לבחור ללכת בדרך אחת היה בוחר ללכת בכיוון ההפוך.

מסקנותיה של פיסיקת הקוואנטים כאילו מספקות תשובה לשאלה שמציג החאן למרקו פולו: ״ביום בו אדע את כל הסמלים, האם אצליח להיות סוף־סוף ארון של ממש על ממלכתי? ״ אפשר לעשות פראפרזה על שאלה זו ולהציגה גם לפיסיקאים: ביום בו נדע את כל החוקים, האם נצליח סוף־סוף לדעת באורח סופי ומלא את הטבע? התשובה לשתי השאלות גם יחד היא כמובן שלילית. הן הטבע והן החיים בשלמותם נועדו להישאר לעולם חתומים בפנינו, שכן בשני המקרים הידע שבידנו הוא חלקי. על פי פיסיקת הקוואנטים יש גבול סופי ליכולתנו לדעת את הטבע באורח סופי ומלא. בחיים כמו בפיסיקה, כלשונו של נילס בוהר, אנו עצמנו משמשים גם השחקנים וגם הצופים.

המציאות המורכבת הנחשפת במאמרים אלה זוכה להארה מעניינת גם במאמרים האחרים המתפרסמים בגיליון זה.