מחשבות 27 | 1969/06

הרשימה ״אינשטיין והאיש הפשוט על הזמן״ (שאת סופה אנו מביאים בגליון זה) זכתה, בין השאר, להערכה חמה ביותר מצד פרופ׳ דה־שליט ולבקורת חריפה ביותר מצד פרופ’ יובל נאמן.

נראה לנו שהסיבה לניגוד הבולט בין שתי התגובות נעוצה בכך, שפרופ׳ דה־שליט התייחס לטיעונים של האיש הפשוט כאל נסיון (מוצלח לדעתו) ליצור עימות בין שכלו הישר לבין מסקנות תורת היחסות המצומצמת ; ואילו פרופ’ נאמן ראה בהן טיעונים ״מדעיים״, ועל כך יצא קצפו. במיוחד תקף פרופ’ נאמן את הצעתו של האיש הפשוט לצפות בפילם את קירות הקרון הנע, האמור להשחיר שעה שקרני האור היוצאות מהנורה במרכז הקרון יפגעו בקיר הקדמי והאחורי באופן סימולטני. מבחן זה היה דרוש לאיש הפשוט כדי ״לאלץ״ את המשקיף בחוץ ״להודות״, שאף כי הפגיעה לא היתה סימולטנית ביחס למערכת שלו, ״צודק״ האיש בקרון.

פרופ’ נאמן שואל: ״כיצד יודע כל קיר שאכן הגיע האות לקיר השני!״ ברם לשאלה אם הנסיון הוא בר־ביצוע אין שום חשיבות. כל חשיבותו בכך, שעצם הצעתו ע״י האיש הפשוט מעידה עליו, כי הוא מאמין שהסימול־ טניות היא אבסולוטית. ואכן, מרגע שמתחוור לאיש הפשוט (ראה רשימה בגליון זה) כי יחסות הסימולטניות היא עובדה ולא מראית־ עין, בטלה המחלוקת כביכול ביניהם ובטל ממילא המניע לנסיון המוצע. ולבסוף, פרופ’ נאמן מציע לאיש הפשוט, כתחליף להגיונו, את המנגנון המתימטי הפשוט של תורת היחסות המצומצמת. אך הצעה זו מעידה על חוסר קומוניקציה בינו לבין האנשים הפשוטים. כי האיש הפשוט אינו מעוניין לבחון אם תורת היחסות תואמת את המתימטיקה (או להיפך), אלא אם היא מתיישבת עם הגיונו — אותו הגיון עליו הוא (ורובנו) סומך בחיי יום־יום בעיצוב השקפותיו והתייחסויותיו לתופעות שונות בחיי הפרט והכלל.

וכאן מאשים פרופ’ נאמן בצדק את האיש הפשוט, שהוא מזהה בטעות את האינטואיציה שלו עם ההגיון. ואמנם, זהו הלקח היקר שהפיק האיש הפשוט מהתנגשותו עם אינשטיין: מידה של זהירות כלפי מסקנות השכל הישר.

לקח זה בעיקר, ולא האספקט המדעי של תורת היחסות המצומצמת, היה בכוונתנו להציג; שעל־כן שם החוברת הוא ״מחשבות״.

*

בגליון זה רשימה על אריה דביר — קצין צנחנים צעיר שנפצע במלחמת ששת הימים וגופו שותק. נסינו להבין את סוד השקט הנפשי המדהים שלו ואת השלמתו המפוכחת עם מצבו. כיום, אחרי שני חודשי שיחה עמו ועליו, אנו מבינים פחות מה שומר אדם כמותו ממשבר הפוקד פצועים אחרים. אריה דביר לומד כיום בחוג למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אין לנו ספק שעוד נשמע עליו.